שקשוקה צפונית !
בניגוד לשקשוקה דרומית, יש בצפונית משהו שקשה להניח עליו את האצבע – מן הרגשה שכאן זה נכון, כאן זה מתאים ואין אופציות נוספות. הנינוחות והמרחבים בדרום המאפשרים לך להירגע ולחכות לסיר הבשר תוך כדי לגימת משקה אלכוהולי, מתחלפים בצפון למשהו שקורא לך "נוע נוע סוף". אולי אלו הישובים הצפופים יחסית והשטחים הסגורים סביבם, אולי זו ההרגשה שבצפון אין את חווית ההתנתקות הדרומית – טוב לך נעים לך אבל אתה לא באמת לבד.
את חווית השקשוקה התחלנו לפנות בוקר של יום חמישי גשום במיוחד. קבוצה מגובשת של חברים – כולם חסידי הג'יפ האמריקאי המקורי, ואנשי שטח מהוללים. לאחר קפה מהביל של "התעוררות", כיוונו כולם חרטום צפונה והחלו בנסיעה נעימה ושקטה לעבר רמת הגולן. כל כך שקטה הייתה הנסיעה וכל כך עמוקים היו הרהורי הנהגים בינם לבין עצמם, עד כי נדמה היה שמכשיר הקשר, המטרטר והמברבר בדרך כלל, לקוי או כבוי.
רק לקראת צומת גולני התעוררו החבר'ה והחל דיון סוער בשאלה הרת הגורל כמה צהובים (של הביצה) יש לכל אחד והאם היחס שום-עגבניות-פלפל-ביצים נשמר בקפידה על ידי האחראים לבישול בקבוצה.
לקראת הרמה, כשכבר ניתן לראות את שלגי החרמון מבהיקים באור ראשון של בוקר, בין ענני גשם שלא פסק לרגע, הוחלט על שינוי במסלול שנקבע מראש לטובת מסלול שפוי יותר שמשאיר סיכוי גם לצאת מהבוץ בזמן לארוחת הצהריים .
המסלול המקורי שנקבע כלל כניסה לשטח בגשר בנות יעקב ,ונסיעה על הגדה המזרחית של הירדן דרך שמורת ג'ילבון, נחל עורבים, גונן, שמיר – מסלול מעניין ואתגרי במיוחד בימי החורף ,אפילו לג'יפים אמיתיים ומשופרים ברמה גבוהה כמו שלנו, אבל לכל טירוף יש גבול ולאחר הערכת מצב בשטח ובהתחשב בתנאי מזג האוויר הרטובים במיוחד ששררו, הוחלט על עלייה לרמה דרך מושב רמות, נסיעה לאורך נחל כנף תוך חצייתו האתגרית מספר פעמים במהלך המסלול, ירידה לנחל דליות דרך הישוב כנף לשמורת היהודייה ושם נתמקם לסעודה שלשמה התכנסנו מלכתחילה.
אבל – תכנונים לחוד וביצוע לחוד .
את תחילת המסלול החליפי העברנו בקלות יחסית. השטח היה נוח והכלים עבדו ועברו כמו שרק ג'יפ יודע. ואז הגענו לישוב כנף שבו משום מה החליט מישהו לעשות דין לעצמו, ולסגור את המעבר בין היציאה מהנחל לישוב, מה שסחט מאיתנו תעלולי עבירות ואלתור וירטואוזיים(במסגרת המותר ותוך התחשבות בנוף כמובן!) עם הגלישה מטה מהרמה לכיוון חורבת זיתה, שהיא הכניסה לנחל דליות ולשמורת יהודייה, התעכבנו על מנת לעזור לנהג שהחליט לערוך ניסוי בסבסוב על כביש רטוב במהירות תוך כדי "קפיצת בורג" לתעלה בצד הדרך. לאחר שהגיעו כוחות ההצלה (מהר מאוד) עזבנו והמשכנו בדרכנו. יש לציין שהפצועים היחידים בתאונה היו ארנקו של המסכן וכבודו.
הכניסה לעבר חורבת זיתה ברורה ומשולטת לבאים מהכביש היוצא מכנף, אף מסומנת במפה כשביל טיול. נכנסנו ותוך כדי גלישה במדרון החלקלק התגלה במלוא תפארתו שער ברזל כבד ונעול שאף אחד לא טרח לציין את קיומו בשלט בכניסה או רחמנא-לצלן במפה.
שעת צהריים מוקדמת, גשם, מדרון חלקלק, שיפוע חד, שיירה של שישה ג'יפים ושער אחד נעול (ו-אחד אלוהינו, אלוהינו...).
לאחר קללות עסיסיות במיוחד ותלונות אין-ספור, מתחילים לנסות לצאת מהמלכודת. האחרון מנסה ללא כל הצלחה לנסוע רוורס ומחליק הצידה תוך כדי הכרזה בקשר "אני תקוע!"
מניסיון רב במצבים דומים ובידיעה שסיטואציה כזו הופכת לתקיעה של לילה ובוקר בשניות,
הוחלט מיידית על הקפאת מצב – אף אחד לא מנסה לצאת בכוחות עצמו.
כל הנהגים ירדו מהג'יפים וחשבו יחדיו מה עושים על מנת לצאת כמה שיותר מהר בכמה שפחות נזקים. לאחר התייעצות "קלה" שאת הדיה שמעו לבטח עד סוריה, הוחלט לרכז מאמצים בג'יפ התקוע ולנסות לעזור לו להיחלץ לאחור כך שיוכל לתת עבודה עם הכננת לטובת חילוץ שאר הג'יפים.
לא אלאה אתכם בפרטים, רק אציין כי אלת המזל הייתה לצידנו והחילוץ עבר טוב ומהר מכפי שציפינו, וכמו שאומרים – כשהולך אז הולך – גם הגשם פסק והשמש יצאה לה.
מאושרים מהאקשן שהזדמן לנו ועבר בהצלחה, הוחלט על שמורת בית ציידה כאתר בליסה מספק. נכנסנו לשמורה ובין חציית לגונה אחת לשנייה איתרנו מקום מושלם לסיים בו את היום. הציוד נפרס בשטח והבירות החלו להחליף ידיים, תוך כדי ניגובים וטעימות קטנות בדרך אל "הגרנד פינאלה" – השקשוקה.
חברים, תאמינו לי, מראה התבשיל האדום-אדום הזה שרק עתה נפרס נקצץ ותובל, מבעבע
ברקע צפוני ירוק של שמש אחרי גשם, הוא מראה משובב לב (ומעורר מיצי קיבה).
חלות נבצעו וקרבות ידיים סמויים החלו בקרבת כל צהוב סמיך. עם שוך הקרבות, הגיע הזמן להתרווח לאחור, ללגום את שאריות הבירה ולשחזר את שעברנו היום, תוך כדי הפרחת עשן ריחני של סיגרים קובנים משובחים.
ואז, רגע לפני שעולים לג'יפים חזרה לכרך הגדול מנסים לתפוס במבט אחרון את יופיו של הצפון, לא נותר אלה לסכם: שינוי מסלול, ישוב סגור, מעקף, בוץ, התהפכות, שער ברזל, הסתבכות, חילוץ מוצלח....
וואלה – שקשוקה צפונית!
כתיבה וצילום: ניר צפר