מסע בנהיגה עצמית!

רנגלר לייף בארה״ב: מסע בנהיגה עצמית! >>
למידע
נוסף

למידע אודות
המסע הקרוב:

050-5655200

“אנחנו כאן כדי שאתם תהיו שם.
רנגלר לייף שומרת לעצמה את הזכות להפתיע את לקוחותיה במהלך המסע”

מאמרים

המסע ל- MOAB 2012 – חלק ראשון

מאת מנהל | 18 באפריל 2012

 

זו הפעם השנייה שלי ב- MOAB, אבל אחרי החוויה שעברתי השנה, לפעם הראשונה כבר אין כל כך חשיבות…

 

אחרי שהגשמתי לעצמי חלום ונסעתי להשתתף באירוע Moab Easter JEEP Safari 2011, החלטתי לקחת על עצמי אתגר ולהגשים את אותו החלום לעוד רבים אחרים ולקחת קבוצה של חברים ישראלים לבית המקדש ל- Jeep – לאירוע השנתי הגדול ביותר המוקדש למותג אחד, הוא גם המוכר ביותר לחובבי 4×4 בכל העולם.

 

באחד הטיולים בארץ, לאחר שחזרתי מהאירוע של שנה שעברה, התחלתי לגלגל את הרעיון באוזניהם של כמה חברי מועדון – ההיענות הייתה גדולה, אבל לא האמנתי שבאמת בסופו של דבר זה יקרה.

זה קורה!

 

לאחר הכנות מפרכות ומדוקדקות של חצי שנה, ולאחר שדאגנו שלחברים יהיה את הטוב ביותר, הגיע היום המיוחל וב- 1 באפריל נפגשנו כולנו בשדה התעופה בדרכנו לארה"ב.

ההתרגשות גדולה! הציפיות של החברים בשמים – לכולם זו הפעם הראשונה שיגיעו לאירוע המפורסם! אני רק מקווה לא לאכזב…

 

נחיתה בלאס-וגאס.

לכולם יש זמן להסתובב קצת, להסתכל קצת, להתלהב הרבה ולנוח מעט.

מוקדם בבוקר, יצאנו לכיוון מואב. בדרך, עצרנו במספר נקודות תצפית יפות, עצרנו מספר פעמים לחילוץ עצמות ושחרור הגוף, עצירה לאוכל… ואחרי שכולם גמורים ומותשים לחלוטין – בתום 13 שעות נסיעה – אנחנו מגיעים לשלט "ברוכים הבאים ל- MOAB". כולם, ללא יוצא מן הכלל, מתעוררים לפתע לחלום וכבר שכחו את העייפות. מסביב, מאות כלי רכב משופרים, בכל מבט ניתן לראות קבוצות של רכבים ואנשים – כולם מחייכים!

הגענו למלון בסביבות 23:00 והרוב הלכו ישר לישון, אבל לא כולם, חלקם לא יכלו להתאפק עד הבוקר ויצאו לסיור לילי בין החניונים הקרובים למלון.

 

היום הראשון ב- MOAB

 

אנחנו נאלצים להתעורר בשעה 05:30 בבוקר על מנת להירשם לטיולים, לאסוף את הרכבים, לערוך קניות לטיולים ובשעה 10:00 התגשמות חלום – Eddie Oh המקים, הבעלים והמנהל של Project JK ניצב מולנו עם עוד 15 כלים של חברי המועדון שלו. אני מביט בסיפוק רב בהבעות הפנים של חברי הקבוצה שלי ומבין גם את ההתרגשות מהמפגש עם האיש והאגדה וגם את ההתלבטות לגבי איזה מהכלים הניצבים מולם הם היו רוצים לקחת הביתה…

ההשקעה ברכבים היא בלתי נתפסת. הכל אפשרי! הכל מותר! ממש כמו בארץ…

אדי החליט לקחת אותנו לשני מסלולים יפיפיים ומעניינים. הראשון נקרא "רכס הקיפוד" (Porcupine Rim) – המסלול מתחיל כמסלול פשוט לחלוטין ואני כבר התחלתי להיות מודאג ממה שהחבר'ה יעשו לי בעוד רגע… לאחר נסיעה ממש קצרה, אנחנו מתחילים להבין לאן הגענו – זוהי מואב, חברים! המסלול הופך להיות צר מאוד – ממש בקושי ברוחב הרכב – מצד אחד שלנו צוקים מזדקרים ומצד שני תהום פעורה. המעברים קופצניים ומטלטלים את הרכב יותר ויותר לכיוון התהום. החברים החדשים שלנו מגלים דאגה אמיתית, כאילו אנו מטיילים ביחד כבר שנים, ומיד הם יוצאים לכוון ולודא שהכל עובר בשלום. החיבור בין חברי Wrangler-Life לחברי Project JK היה טבעי ומהיר.

 

 

 

 

 

 

באחת הנקודות בהן ניתן להחליט אם ימין או שמאל, אדי עולה בקשר ומודיע לחבריו כי הפעם הוא בוחר בדרך הקלה כדי לא להקשות על החברים מישראל. אולי חשב שהרכבים השכורים לא יעמדו בעומס או שאולי הנסיון שלנו מהארץ הקטנה לא מספיק. חבר המועדון מר בועז עצמון עלה בקשר ואמר לאדי "לעולם את תגיד לג'יפאי מישראל שזו הדרך הקשה, זה רק מעורר אצלו את בלוטות החשק".

 

אדי מחייך ונענה לאתגר והאמת שהאתגר לא היה כזה נורא. לאט-לאט, אחד-אחד עובר בשלום וחברינו החדשים "משכבר ימים" מוחאים כפיים על כל רכב שלנו שעולה.

 

אדי מוביל את המסע ללא הפסק. הם כנראה רגילים לזה – שעות של נהיגה טכנית ללא הפסקה. אני יושב ברכב האחרון עם דאג, בחור מדהים שמלווה את השיירה מאחור ודואג שהכל בסדר.

 

אני מבקש ממנו להתחשב קצת ומבקש עצירה לצהריים.

 

אצלנו אנחנו רגילים להוציא כיסאות, שולחנות, המון אוכל ושתיה. הבנו שפה זה אחרת. החברים לא מבזבזים זמן ואוכלים תוך כדי נהיגה כדי להגיע בשעות אחר הצהריים ליציאה ולהכין ברביקיו ולשתות הרבה American Honey (לא, זה לא סוג של דבש…) ובירות (בתוך השמורות חל איסור מוחלט של הכנסת אלכוהול).

 

 

אז אכלנו מהר כי לא היה נעים והמשכנו למסלול נוסף בשם "סנפירים ודברים" (Fins and Things) לך תבין.

מה שראינו מהמסלול הזה – זה רק שמים וקרקע, עליות וירידות מטורפות שמגיעות במצבן הקיצוני לזוית של כ-60 מעלות.
באחד המעלות, אורלי אישתי מחליטה לבקש בנימוס מדאג לעלות ולנהוג במפלצת שלו ולטפס את אחד המעלות. כולם עומדים מהצד ומתבוננים ובלי מאמץ הרכב לוקח אותה למעלה. כולם שמחים מתחבקים ומוחאים כפיים. ככה זה באמריקה וככה זה כשכולם חברים.

 

בסוף המסע, אדי מזמין אותנו לביתו שב- MOAB כדי לחגוג לשבת להכיר ולהצטלם ולהינות מעשרה מגשים של פיצות ועוד עשרה ארגזים של בירה. וכמובן, איך אפשר בלי עוד סוג של חלום בשבילנו – הרמת הכוסית המסורתית של Project JK שבסוף כל מסלול מברכים על שוט של American Honey.

חוויה חזקה ומעצימה! החבר'ה האמריקאים פשוט מראים אהבה ולא נותנים לנו ללכת.
בסוף, אמרנו תודה והשארנו לכולם מזכרת מאיתנו – לוח שנה של המועדון.

 

 

לתמונות נוספות לחצו כאן

המשך יבוא……….