לא כל כך נעים לי לומר לכם, אחרי קרוב ל-20 שנות נהיגת שטח, ואחרי שש שנים בניהול מועדון ג'יפ, זו הפעם הראשונה שאני יוצא למסע חוצה ישראל.
ההתרגשות שלי מהמסע גדולה ומתעצמת עם הציפייה.. ארבעה ימים, 700 קילומטרים, חברה מצויינת, והנסיעה אל הלא נודע – כל אלה גורמים לי למערבולות קטנות, אך בימים אלו המסע הזה מקבל עוד משמעות בעיני, אפילו בלי שתכננו.
את המסע הזה יזמה חברת RESC4U הרבה לפני "צוק איתן", וכפי שהקמפיין החדש אומר "דווקא עכשיו" יצא שהמסע הזה מקבל משמעות גדולה עבורי לנסוע לאורכה של מדינת ישראל, עם דגל ישראל מונף על הג'יפ, לומר תודה ללוחמים האמיצים שבזכותם אנחנו יכולים לקיים מסע שכזה.
במשך החודשיים האחרונים, מדי שבוע דאגו שלומי וצחי מבעלי RESC4U לעדכן את הנרשמים על ההכנות, ועל פניו נראה שהחבר'ה האלה דאגו להכל, ממש עד הפרט האחרון, ואפילו דאגו לשלוח רשימת ציוד ממולץ כדי שלא נשכח דבר…

אז הבוקר, אני מגיע לנקודת המפגש בחניון הבניאס ומתקשה להאמין לגודל הנוכחות. 31 ג'יפים עמדו מסודרים בשיירה עם דגל ישראל מונף בגאון.
שש וחצי הרשמה ובמעמד ההרשמה מקבלים מזרן ללינת השטח, שיהיה יותר נח בלילות.
תדרוך לנהגים ע"י שלומי והסבר לגבי המסלול ע"י המדריך דן אמיר מתאגיד ג'יפ חיון.
ארוחת בוקר שקשוקה.

שמונה וחצי מתחילים בנסיעה.
שיירה ארוכה, אך מתנהלת לתפארת. נוהל שיירה, רכב מחכה לרכב.
עד הצהריים בינתיים אפס תקלות.
עצירה בפאג'ר הקטן להפסקת צהריים.
חום אימים! 40° מעלות בצל!
אחרי שעה וחצי עוזבים את הפאג'ר לכוון גשר הפקק, קצת ברבור בין הרכבים ומאבדים ג'יפ למספר דקות וממשיכים…
עוד כמה דקות חולפות ובקשר מודיעים על רכב טרקאן "פצוע". מנסים עזרה ראשונה, חוסם עורקים וכלום – הרכב מושבת.
נפרדים לשלום מהחברים שלא כל כך הספקנו להכיר ובינתיים מצטרפים לשיירה שניים חדשים.
מגיעים לחניון לילה – חניון זאקי, סמוך לכינרת. הפוייקה מתחמם מבעוד מועד תירס חם ותפוחי אדמה לוהטים.
יושבים סביב למדורה ושומעים סיפורים מיורמי ממוסך גבע על ראלי קרואטיה, שותים שרים ולילה טוב.

מחר יום חדש… הישארו מעודכנים…