חובבי שטח יודעים כי "ג`יפ" הוא אייקון מוטורי, אבל בדרכו לשטח הוא חייב לעבור דרך סדנת שיפורים. הציבו מהנדסי קרייזלר את הסדנה בקצה פס הייצור ויצא Rubicon Jeep מקסים ומדהים כאחת. יצאנו לסיבוב בכורה בישראל, עם החלום האולטימטיבי!

לא הופתעתי למצוא את עצמי מגרגר בניחותא על פני מעברים טכניים בהם נלחמנו עם סופות נעולות, רק לפני מספר חודשים; לא הייתי מצפה לפחות מזה, מג`יפ רוביקון חדש-דנדש. מה שחיסל אותי היתה דווקא מדרגה נמוכה ורגועה יותר, באחד מהתלולים בשבילי האש של חורשן; `נמוכה ורגועה` זה אומר מדף סלע בגובה כ-40 סנטימטרים, תחתיתו חפורה והמשכו בשפ"צ מבשר רע. כאן כבר נבלם הרוביקון אבל לתדהמתי, הוא המשיך להתחפר על המדרגה, אפילו בסל"ד סרק! ארבעה צמיגי "31 נעולים, מתחפרים על סלע, בלי לגעת בדוושת הגז! קשה היה לי להאמין, אבל היתה זו עובדה מוצקה כסלע.לקחתי רוורס של 20 סנטימטרים, ובתנופונת קלילה העמדתי את הרוביקון על המדרגה האחרונה של הר `חורשן`, הלא הוא `רוביקון` הישראלי. עם כל הכבוד לסלעים שלנו, האורגינל האמריקני מרשים הרבה יותר (www.4x4now.com/trcar.htm) רוביקון הוא מסלול מכשולים טבעי המתפתל בין בולדרי סלע ענקיים, מערבית לאגם `טאהו` בקליפורניה, כ-2000 מטרים מעל פני הים. לפני מספר שנים זחלתי את 35 הקילומטרים האלה משך יומיים מענגים להפליא. האמריקנים מגדירים את הערוץ הסלעי כ`שביל הקשה ביותר בעולם`, מה שעשוי להסביר את בחירתם של אנשי השיווק של קרייזלר בשם `רוביקון` לגרסה הקרבית ביותר של ג`יפ רנגלר – הג`יפ המיתולוגי.

במגרש החנייה
עבור עכברי שטח אמיתיים, ג`יפ רוביקון מסמל את תחיית המתים, את החזרה למקורות. במהלך השנים הלך ה-Wrangler המקורי והתלפלף; ככה זה, כאשר אנשי שיווק ועורכי דין משתלטים על ניהול המוצר – האייקון המוטורי נעשה מעודן ומפנק, בטיחותי ובלתי מזהם, אבל בדרכו למקוּבלוּת חברתית הוא איבד את רוב יכולות השטח שלו. כדי לקבל רכב שטח ראוי לשמו, נאלצו שוחרי העבירות להסיע את הג`יפ החדש מאולם התצוגה הישר אל סדנת השיפורים, ולשפוך עליו כמה אלפי דולרים. זאת ראו אנשי קרייזלר, והציגו ב-2002 את הרוביקון. כבר במבט ראשון אתה רואה שזה אינו רנגלר רגיל, שבשנים האחרונות הנמיך קומה וכמעט זחל על גחונו; מרכב ה`רוביקון` פרופורציונלי מאוד, גבוה וקשוח. רכב המבחן הגיע אלינו בירוק מתכתי עם גג Hard Top תואם אבל במחסן יש גם ברזנט מקורי, דלתות `חצי` וכמובן, ברזנט `ביקיני` זערורי. יש פגושי ברזל עם קרסי גרירה מסיביים אבל בקצוות הפגושים מותקנות יחידות פלסטיק, שתוחלת החיים שלהן לא יכולה להיות ארוכה מאוד. החזית היא התגלמותו של אייקון ה-Jeep, שבכת שבעת-החרכים הקלאסית עם זוג פנסים עגולים ואנושיים למראה. מכסה המנוע ננעל בעזרת זוג תופסני גומי, אבולוציה נאותה לתופסני המתכת הקשישים. הפנסים האחוריים הם יחידות פלסטיק המוברגות על המרכב, זהות לחלוטין לאלה המורכבות ברנגלרים ובסיקסים לדורותיהם. המרכב הרבוע קטן מידות; עם 3.96 מטרים מפגוש לפגוש, ג`יפ רוביקון קצר בכ-40 סנטימטרים מפג`רו קינג או לנד קרוזר משולשי דלתות. הוא גם נמוך וצר מהם, ונותן רושם של חבילה קומפקטית וידידותית מאוד. את מבחן המאזניים עובר הרוביקון בהצלחה, עם 1700 ק"ג; הקצרים היפניים שוקלים כ-250 ק"ג יותר. האמת היא שציפיתי לראות את הרוביקון מתנשא גבוה יותר; הוא קצת נמוך, זה מצוין ליציבות בכביש וכנגד תביעות בבתי המשפט, פחות מתאים לתיקול מסלולי עבירות קיצוניים. בכניסה לתא הנוסעים יש להניף רגל גבוה מעל למפתן; כמקובל בג`יפ, מוקפת רצפת התא בדופן מוגבהת. המושבים נוחים ותומכים אבל הם נמוכים מדי, הייתי שמח לקבל כוונון גובה, לנוחות כללית ולתצפית טובה על המכשולים שבדרך. תא הנוסעים מודרני ונעים, שום דבר לכתוב הביתה אבל עשרים דרגות מעל ג`יפים ישנים או דיפנדר חדש ונוצץ. מערכת הצליל מגובה ברמקולים המותקנים מעל לראשי הנוסעים, ובצדם תאורה חזקה.

בדרך אל השטח
מנוע השישה צילינדרים מוכר לכולנו (סופה, מכירים?), עם 190 כוחות הסוס שלו. רכב המבחן צויד בתיבת 5 הילוכים ידניים המתפקדת ברכות ובדיוק, הזינוקים נחרצים אם כי לא עוצרי נשימה. הגלגלים הגדולים ו-200 קילוגרם שנוספו על המשקל הראשוני אינם מאפשרים קימוטי אספלט רציניים, אבל הרוביקון ממהר להגיע למהירויות תלת ספרתיות, ונשאר שם בשמחה. המיאוץ ל-100 חולף בכ-9.5 שניות, ב-100 קמ"ש אתה בקושי מגרד את ה-2000 סל"ד, בידוד אקוסטי משובח שומר על אווירה שקטה ומתורבתת בתא הנוסעים. המתלים המוקשחים ורוחב הסרנים (12 ס"מ יותר מהגרסאות הנחותות) מצטרפים למרכז הכובד הנמוך ומעניקים לרוביקון יציבות מצוינת על הכביש. ההתנהגות חדה ומדויקת, נטולת העברות משקל גסות הקיימות ברכבי שטח עירוניים. לרוביקון אין הנעת 4X4 קבועה לכביש, בכבישים רטובים יש לקחת זאת בחשבון ולהישמר מהאצות פתאומיות. גם מחלקת הבלמים אינה מצטיינת במיוחד – למרות שהרוביקון מתהדר בארבעה בלמי דיסק (בוקר טוב, אליהו!), אין לו ABS והדוושה ספוגית למדי. כתמונה כללית על הכביש, הרוביקון הפתיע אותי לטובה; הוא לא מסוגל להתחרות בג`יפ עירוני מודרני אבל הוא מעודן ומאוזן, נוח יותר מכפי שציפיתי ממכונת העבירות הזאת. יש ארבעה מקומות ישיבה אבל האחוריים קצת צפופים עבור נוסעים בוגרים, ותא המטען מספיק לכמה שקיות סנדוויצ`ים – ככה בדיוק צריך להיראות ג`יפ אמיתי עבור זוג הרפתקנים היוצאים למדבר, עם מושב אחורי מקופל ועמוס בציוד מחנאות, מנות קרב ושני בקבוקי יין!

בשדות הציד הנצחיים
לא עבר זמן רב לפני שמצאנו מפלט מהאספלט הצפוף. בדרך לחורשן עוד הספקתי לשחזר את הנסיעה ההיא במסלול הרוביקון – היה זה שביל מאתגר להפליא, עם בולדרים ענקיים, שיפועי צד קטלניים, והצלבות סרנים מקליפורניה ועד קנטאקי. נסענו בזמנו על 7CJ מיושן שנעל צמיגי "33 גדולים, עם מהלך מתלים מופלא ולחץ אוויר של 6 PSI. היום, בעידן מבחני ההתהפכות, אין זה אפשרי להוציא משערי המפעל רכב כזה, אך אנשי ג`יפ הרעיפו על הרוביקון ציוד עבירות הנראה כרשימת החלומות של כל ג`יפאי: יש שני סרני דנה 44 (חסונים מה-35 הרגילים, רחבים יותר כדי לשפר את היציבות), עם יחסי העברה סופר-קצרים של 41:10 (יחס 4.11, מול 3.07 או 3.73 ברנגלרים רגילים). יש תיבת העברה (`טרנספר`) חדשה NV2410R עם יחס הפחתה 4:1, שתי נעילות רוחביות Tru-Lok מופעלות לחץ אוויר, ודיפרנציאלים מוגבלי החלקה LSD (לשיפור האחיזה בכביש ובשביל, כאשר הרוחביים אינם נעולים). הרוביקון נועל צמיגי בוץ LT245/75R16, גחונו עוטה מגיני גחון והגנות סף. לשיפור האמינות אין בכלל לוֹקֶרים קדמיים, תיבת ההילוכים מחוזקת, זרועות הרדיוס מסיביות מהמקוריות. חבילת שיפורים זו מעלה את משקל הרוביקון בכ-200 ק"ג מעל `סהרה` בגימור מקביל. בדרך אל זירת ה-Rock Crawling חייב הג`יפאי לצלוח שבילים מהירים. על השביל המהיר הוא חד ומדויק, נותן תחושת ביטחון מצוינת בגלל רוחבו ומרכז הכובד הנמוך. חלוקת משקל אופטימלית של 51% לפנים ו-49% מאחור, מסייעת בהענקת היגוי נייטרלי וצפוי. זוויות הגלגול מינימליות בסגנון קארטינג, גם בהחלקה מלאה הרוביקון נוסך בך ביטחון רב. רמת הנוחות הפתיעה לטובה ביחס לרכב קטן וקל, אך עדיין הוא הרבה יותר קופצני מלנד קרוזר קצר ואפילו מג`יפ צ`ירוקי.

על סלעי המולדת
בשבילי האש של חורשן שילבתי `קצר`, והפכתי את שובב השבילים לעז סלעים עקשנית. אין שום בעיה לזנק מהמקום בשני או אפילו שלישי-קצר, ראשון-קצר הוא הילוך זחילה מקצועי לחלוטין. יחס העברה כזה מאפשר תיקול איטי ומבוקר של כל מכשול, ומאפשר זינוק נינוח בעלייה מכל מצב ובכל שיפוע: אתה משאיר רגל ימין על הבלם, משחרר רבע מצמד, ובטוח שהרוביקון לא ייסוג לאחור אפילו מילימטר. למנוע יש רזרבות כוח שלא יאפשרו דימום פתאומי, המצמד הפרוגרסיבי מאפשר תחילת תנועה רגועה והחלטית כאחד. את נעילות הדיפרנציאלים מפעילים באמצעות מתג זעיר בלוח המחוונים; המתג ממוקם במרכז הלוח, כך שגם הנוסע מימין יכול להפעיל אותו. לחיצה כלפי מטה, משאבה פניאומטית נועלת את האחורי. לחיצה נוספת נועלת את הקדמי, ואתה מוכן לטפס על כל מה שלא זז… שחרור הנעילות מתבצע על ידי הרמת אותו מתג כלפי מעלה, פעם אחת או פעמיים. הנעילות הרוחביות מתפקדות רק במצב `קצר`, ומשתחררות מעצמן במהירות מעל 16 קמ"ש. לא ראיתי כל צורך להמשיך ולבדוק את מגבלת יכולותיו של הרוביקון – ברור היה לי כי בהורדה נוספת של לחץ אוויר הוא היה מדלג בעצמו על המדרגה המתוארת מעלה. פשוט לשבת ולבכות! ובכל זאת, לא הכל מושלם. הישיבה הנמוכה מגבילה מאוד את הראות קדימה, צריך לזכור את תמונת המטרים שלפני החרטום ולעבור אותם `על עיוור`, או בעזרת מכוון חיצוני. מרווח הגחון הוא החוליה החלשה; 25 סנטימטרים זה לא מעט, אבל יכולות הטיפוס של הרוביקון מביאות אותו בקלות למצבים בהם מגן תיבת ההעברה ננעץ בסלע. מצד שני, מרכז הכובד הנמוך מעניק לו יציבות מדהימה בשיפועי צד, אחת מהסכנות הגדולות של נהיגה בשטח טכני. מהלך המתלים אינו מרשים במיוחד, כל עוד לא מנתקים את המוטות המייצבים. בשבילים הטרשיים של חורשן שמחנו להיות מופתעים, גם בסעיף איכות הייצור והבנייה; רכב המבחן היה בנוי לתלפיות, ומגומר להפליא. שום ציקצוק, שום חופש, לא פחות טוב מכל יפני מודרני! לסיום היום דילגנו אל הדיונות של קיסריה. לא היה צורך בהורדת אוויר קיצונית, עם 20 PSI גולש הרוביקון על החולות הטובעניים, בקלילות וברכות. יש תמיד מספיק כוח וציפה על פני הדיונה, דילוגי קרב קטנים מסתיימים בנחיתות חתוליות, שיפועי צד אינם עושים רושם על מכונת העבירות האמריקנית. אוףףףףףף, איזה אוטו!

Only in a Jeep
האמריקנים עשו את מה שכל יצרן מוביל היה צריך לעשות. הם לקחו אייקון מוטורי עם בסיס מצוין, ועשו בדרך המקצועית ביותר את מה שמבקשים צרכני השטח האותנטיים. טויוטה וניסן לא השכילו לעשות זאת, לנד רובר שימרה את הדיפנדר, אבל הוא מחוספס ומסתגף מכדי שיתאים ללקוח המודרני (ואם רציתם לדעת, אז ל-90 סטנדרטי יש זוויות מרכב ומהלך מתלים טובים מאלה של הרוביקון, אבל לדעתי הרוביקון `ייתן לו בראש` בגלל הנעילות והקומפקטיות, שלא לדבר על המנוע ורמת העידון הכללית). נשארנו עם ג`יפ רוביקון, אייקון מוטורי שהשנים רק עושות לו טוב. גם במרכב סגור זהו רכב עתיר כריזמה, אבל עם גג פתוח וחלון קדמי המופשל קדימה – מי יוכל לעמוד בפניו? לצד הקסם האמוציונלי ויכולותיו המופלגות של הרוביקון עומדים גם רמת עידון גבוהה ונוחות סבירה על הכביש, סביבה נעימה ומתורבתת אם כי לא ברמה של הטובים בג`יפים העירוניים. "כמה עולה" אתם שואלים? לא עולה, כי אי אפשר לקנות בארץ. מכשירי תנועה ימכרו לכם רנגלר `סהרה` בכ-260,000 שקל, אבל רוביקון אמיתי? No way, אמרו לי באולם התצוגה. על פי פער המחירים בארה"ב, רוביקון צריך לעלות בארץ קצת מעל 300,000 שקל – זה לא מעט שקלים לקילוגרם אבל ממש לא כסף, עבור מימוש החלום האמריקני!

תודה ל'הגה בשטח' (http://www.motocar.co.il) על הכתבה.