כאלפיניסט המושיט ידו לפסגת האוורסט, כאסטרונאוט המוריד רגלו אל הירח, כמהמר כפייתי הנכנס בפאתי לאס ווגאס, כך הגענו אל בירת ה-4X4 העולמית, העיירה Moab שבמדינת יוטה.

ואם כבר לטייל במרחבי הסלע האדומים אז Only in a Jeep ושיהיה 'רוביקון', כמובן…

מזה חמישה חודשים אנחנו נמצאים בטיול מדהים אבל אללי, נטול ריגושים מוטוריים; אוהבים אנו את המוטורהום (Motorhome) אבל הוא יותר בית מאשר מכונית, ומבחינה מוטורית הוא מרגש כמו הנסיעה ברכבת התחתית של פנסילבניה. האתגרים המוטוריים היחידים על סיפון המוטורהום הם הצלחה בתמרון חנייה הדוק, שיפור תצרוכת הדלק בחצי מייל לגלון, דברים שכאלה… לא פלא, לכן, שכאשר התקרבנו אל העיירה מואב, היה ברור לנו שאת הפרק הזה של הטיול נהפוך למוטורי ככל האפשר. ואכן, ברחוב הראשי של העיירה המנומנמת מצאנו פיתויים מוטוריים לרוב: יש האמרים וטרקטורונים, אופנועים ומפלצות עבירות, אבל אנחנו היינו ממוקדי מטרה – Only in a Jeep וכמובן, רק בגרסת 'רוביקון' הקשוחה!

שפע סוכנויות ההשכרה מסנוור את הבא בשערי מואב אבל מתברר שהחיים לתייר המזדמן, אינם קלים כל כך; אין בעיה לשכור ג'יפ, אבל ההשכרה מתבססת על הביטוח האמריקני שהבאת מהבית כך שכתייר ישראלי, אתה יוצא לדרך ללא כיסוי ביטוחי. דיוושנו באופנינו בין הסוכנויות השונות, ומהר מאוד מצאנו את המקום היחיד המאפשר לישראלי לשכור ג'יפ עם ביטוח; מכיוון שההשתתפות העצמית היא 3000 דולר אינך מחפש הזדמנויות להפוך את הנבלה על הצד, אבל לפחות תדע שהסיכון הפיננסי מוגבל! מחירי השכירות ב- Canyonlands  סבירים לגמרי: עבור רוביקון או טויוטה 40FJ תשלם 180 דולר ליום, רוביקון ארבע דלתות עולה 190 דולר, אבל אפשר גם לשכור רנגלר X תמורת 130 דולר ליום, סביר מאוד. למחירים אלה תוסיף עוד 40-50 דולר עבור דלק והרחבת ביטוח.

הרוביקונים של  Canyonlands Jeep Adventuresמשופרים ביחס לגרסה המקורית, הקשוחה מאוד לכשעצמה. כדי לעבור בשלום את משטחי הסלע הענקיים שמסביב למואב הוגבהו הרוביקונים ב-2.5 אינץ', והם נועלים צמיגי Yokohama MT 265/70R17. בתצורה זו אין להם בעיה לחלוף על פני האכזריים שבמכשולים, אבל יש להם גם נטייה קלה להתהפך על צידם… גם על ידיעה זו יחתימו אותך, לפני שתקבל את מפתחות הג'יפ!…

ממלכת הזוחלים
אבל כמה נתעסק בניירת וכיסויים ביטוחיים? המטרים הראשונים על סיפון הרוביקון היו לנו כחזרה לעולם שכולו טוב – אחרי המוטורהום המגושם נראה הרוביקון כג'יפון זערורי וזריז, שקט ומעודן, נחרץ ומסוקס. איזה כיף היה לנו סתם לשוטט בו ברחוב הראשי של מואב! לא שמישהו העיף מבט לכיווננו; במואב יש יותר רוביקונים מאשר מכוניות כביש, ומאזדה3 תמשוך שם יותר תשומת לב מאשר מפלצת העבירות של איציק מיני…

ראוי לבלות ברחוב הראשי כמה דקות, אבל לא יותר מזה; מאות קילומטרים של שבילים מסתלסלים מסביב למואב, ברמות עבירות המתאימות לכל רכב ונהג – החל בחותנת עם הראב4 שלה, וכלה בג'יפאים מתאבדים הרכובים על מפלצות עבירות מתוחכמות ומושקעות. בחרנו להתחיל את היום באזור Sand Flats, קילומטרים ספורים מצפון לעיירה. זהו מגרש שעשועים בגודל של כעשרים קמ"ר בלבד, אבל רובו מורכב ממשטחי סלע ענקיים וחלקים, Slick Rock עליו מסומנים שבילי 4X4. יש שם קטעי דיונות וגם שבילי אופניים, אנחנו דגמנו קטעים נבחרים מתוך שניים מהמוכרים שבשבילי מואב – Hell's Revenge (13 ק"מ, דרגת קושי 4.0 מתוך 5.0, כחמש שעות נסיעה), ו- Fins & Things (15 ק"מ, דרגת קושי 3.5, 4 שעות). השבילים כוללים קצת דיונות ודרדרת אבל עיקר האטרקציה שבהם הוא סלע Slick Rock – משטחים ענקיים של אבן חול בעלת אחיזה פנומנאלית.

נראה לי כי הדבר הדומה ביותר לסלעי מואב שנמצא בישראל הוא משטח הסלע שמעל המדרגות של נחל נקרות; רק שבנקרות יש 50 מטרים של סלע מוצק וחלק, ובמואב יש עשרות קילומטרים כאלה… לא רק זאת, השבילים במואב מטפסים על סכינים צרים ותלולים, חלק מהשיפועים מגיע ל-39 מעלות, ובדרך יש סדקים, הצלבות, ושיפועי צד… אי אפשר לפספס את המסלול, כי אלפי צמיגים השאירו לאורכו ציפוי גומי שחור ואחיד. אין שום בעיית התמצאות, אבל צריך להיות זהיר – הטיפוסים תלולים מאוד והתנועה דו-סטרית, ממש אין לך חשק לדומם מנוע בקצה המכשול!

אבל עם הרוביקון, שום דבר כזה לא קורה. האחיזה פשוט מוחלטת, אין גרגר חול או כורכר על הסלע המוצק, והנסיעה חלקה ויציבה. יחסי ההעברה הקצרצרים מאפשרים ניהוג איטי ומבוקר, בעליות ובירידות כאחד. יש שתי נעילות רוחביות, הפעלתי את הרוחבית רק פעמים בודדות; הקדמית מיותרת בשבילים אלה ואני משער שגם הנעילה האחורית לא הייתה ממש חיונית, אבל היא נתנה לי הרגשה בטוחה יותר. כמובן שמסלול כזה, טוב שייעשה עם שני כלי רכב, אמצעי חילוץ ואפילו נהג מקומי. לנו לא היו כל אלה אבל גם ככה נהנינו בטירוף. מהנוף, מהנהיגה, ממפלצות העבירות שחצו את דרכנו, ומהידיעה שאנחנו נוהגים במסלולים המיתולוגיים ביותר בעולם.

באזור נמצא גם שביל Porcupine המתאים לרוביקון, אבל הוא נדחק בין שיחים דוקרניים ושורטים; מאחר ולא רציתי לקבל חשבונית 500 דולר על פוליש-ווקס, וויתרנו על התענוג. באזור יש עוד שבילים מאתגרים הרבה יותר אבל זה רעיון מטופש מאוד, לצאת אליהם עם רכב בודד. אלו מכשולים הדורשים זוויות מרכב ומרווחי גחון גבוהים יותר מאלה של הרוביקון, כננת לסיוע עצמי ובעיקר – נכונות להשאיר חלקי מרכב רגישים על הסלע המוצק. תודה, לא הפעם, בוודאי לא אחרי שקיבלתי את מחירון התיקונים של כל פגיעה בג'יפ…

לטייל במדבר עם ג'ון וויין וסוזן סרנדון
במקום להמשיך ולהילחם בסלעים, יצאנו לסיבוב אחה"צ בשבילים הנינוחים שמסביב למואב. מתוך אינספור השבילים בחרנו את Shafer Switchbacks, מסלול נינוח בן 40 קילומטרים המתחיל במואב ומסתיים בשמורת 'קניונלנדס' (Canyonlands) הסמוכה. זהו שביל המתאים לכל רכב 4X4, גם ראב4 יעבור אותו בלי פגע. חלקו מהיר וזורם לאורך נהר הקולוראדו, המשכו מצולק וטכני יותר, ובסיום הוא מטפס בסדרה תלולה של זיג-זגים, בסגנון מעלה שחרות. בדרך עוברים ליד המצוק בו צילמו את סצנת הסיום הבלתי נשכחת של 'תלמה ולואיז'; בזמן ההסרטה הם השליכו מעל המצוק שלוש מכוניות עם זוג בובות בתוכן, אבל אנחנו החלטנו לוותר על החוויה האווירית…

חלום או מציאות?
זו לא הפעם הראשונה בה אני נוהג ב'רוביקון', אבל באמת התרגשתי עת זחלתי עם הג'יפ על משטחי הסלע האדומים. מה כבר יכול להיות יותר ג'יפאי מאשר לנהוג את האייקון המוטורי, אל השבילים המיתולוגיים ביותר? אבל מעבר לדוק הדמעות, ניסיתי לבחון את הרוביקון בעיניים קצת יותר ביקורתיות. האמת? כרכב סדרתי זהו ג'יפ מדהים. מידותיו נכונות, שיפורי העבירות שלו נכונים ומאוזנים, מנועו אינו בשרני במיוחד אבל הוא חלק וחסכוני, בוודאי מספיק לכל משימת עבירות.

ומצד שני, לא הכול ורוד בממלכת רוביקון. על הסלעים הוא גיבור גדול, אבל בשביל המהיר הוא פחות נעים – המרכב הקצר קופצני וטורדני למדי, וגם הורדת לחץ אוויר לא הופכת אותו לרכב מפנק ונינוח. אפשר לשכור ב- Canyonlands Jeep Adventures גם רוביקון ארוך (או טויוטה 40FJ, שלא נדע…); אלה יהיו מרווחים ונוחים יותר, אבל יתקשו בין הסלעים. לא אהבתי גם את תנוחת הישיבה ברוביקון, אתה נמוך ושקוע, החלונות קטנים מדי; יכול להיות שעם דלתות 'חצי' הוא יהיה פחות חונק אבל במצבו הסטנדרטי, אתה קצת מנותק מהנוף. תא הנוסעים בסיסי למדי, חסרים כוונוני מושב – עם כל הכבוד לזחילת סלעים, עבור 30,000 דולר (באמריקה!) יכולנו לצפות לקצת יותר! כנפוני הפלסטיק המגודלים מפריעים לראות היכן ממוקם הצמיג, מגבלה בשטח טכני מאוד. הנעילות הרוחביות מתפקדות באופן מושלם, אבל שמענו על הרבה תקלות במנגנון ניתוק המוט המייצב, חבל. בקרת היציבות עלולה לעצבן קצת בשטח, אבל היא מעניקה בטיחות משופרת מאוד לג'יפון העצבני.

אבל למה אני מבלבל לכם את המוח על בטיחות ואבזור תא הנוסעים? הרוביקון הוא אייקון נחשק, מעולה לעבודת שטח וסביר מאוד בשביל ובכביש. איזה כיף היה זה, לנסוע בג'יפ האולטימטיבי בין עמודי הסלע האדומים והמצוקים הנישאים, לחוש את הרוח בפנים ואת הסלעים בישבן ולדעת שאתה במקום הנכון, עושה את הדבר האמיתי!

Happy End
אינני יודע אם סופו של הסרט 'תלמה ולואיז' נחשב ל'טוב' אבל סוף הטיול שלנו היה מתוק וסכריני, כפי שרק תסריטאי הוליווד יודעים לכתוב. באור אחרון של שקיעה סיימנו את הטיפוס התלול ממצוקי הקולוראדו אל ה-White Rim ועלינו על הכביש החוזר למואב, התענגנו על רוחות המדבר והדלקנו את מכשיר הרדיו הלווייני; ועל מה נפלנו? על "You Are So Beautiful", קיטש אמריקני מהמתקתקים ביותר, שהעניק ליווי מרגש לשקיעה האדומה שבערה מעלינו, ולנערה המופלאה שישבה מימיני… אכן, תם ולא נשלם, היה זה סוף הטיול ב'רוביקון' אבל ממש לא סוף הרפתקאותינו במואב, בהן עוד יסופר.

כתב: רמי גלבוע, מגזין "הגה" צילומים: דורית פלד

הכתבה באדיבות מגזין "הגה"

לעשיית מנוי לחץ כאן.