הי. אני אורלי. אני אוהבת Jeep! אני אוהבת שטח. אני אוהבת טבע. אני אוהבת לעלות, לרדת, לשחק בזוויות, לטפס סלעים ולצלוח נחלים.

 

בהתחלה נהניתי מזה מהצד, במחיאות כפיים ופירגונים. אח"כ כבר נכנסתי לזה כל כולי והתחלתי להינות מזה בשקט מאחורי ההגה עם צרחות אושר וסיפוק שנפלטות מדי פעם והרבה פירגון מסביב. זה קרה אחרי שחבר טוב שלנו שהיה מפקד הכשרת נהגי שטח בצבא לקח אותי לקורס מזורז כדי שאוכל לקחת את האהבה הזאת שלי כל פעם צעד אחד קדימה. טקס הטבילה שלי בנהיגת סולו היה במערת הקמח (כשעוד אפשר היה). כולם יצאו מהרכב, ואני נותרתי לבדי עם כל הלבן-לבן הזה מסביב והבורות האימתניים שמאלצים את הרכב להצלבות ונידנודים שרואים בסרטונים… מודה – הזעתי. כאבו לי הידיים אח"כ. אבל הסיפוק… ההנאה… החיוך שלא ירד מהפנים…

 

כשאני בשטח – טוב לי!
לא חשוב מה, איפה, איך, מתי, כמה, למה – טוב לי!
לפני שנה עלה רף התענוג שלי באופן מפתיע.
לפני שנה הגשמתי חלום ישן ונסעתי ל-Moab Easter JEEP Safari בארה"ב בפעם הראשונה.
האם זה ענה על ציפיותיי? לא! זה היה הרבה יותר!
אבל לא על זה אני רוצה לספר.

 

לאחר שהסתיים גן העדן של Jeep, נסענו לחוות שטח במקום שנקרא סדונה (Sedona).
יש ביניכם בודאי כאלה שמכירים את המקום מסרטוני המערבונים הישנים, ויש ביניכם שמכירים את המקום ממקורות אחרים, ויש ביניכם כאלה שלא מכירים את המקום…
אז, חברים, אם יש לכם זיקה כלשהי לשטח, סמנו את סדונה כמקום שאתם חייבים להכיר!
בגלל הנוף…
בגלל האוירה…
בגלל השטח…
בגלל ביה"ס לנהיגת שטח Barlow!

 

 

ממקורות יודעי דבר שמעתי על המקום ונסעתי לחוות נהיגת שטח. מצאתי עצמי ניצבת מול בחורה מהממת, בלונדינית, שזופה, חטובה, צנועה, ספורטיבית, חייכנית ובטוחה בעצמה – ילדת חווה בלב ובנפש. נינה קוראים לה. נינה גדלה בחווה ובגיל 16 כבר תפעלה עצמאית את כל צי הטרקטורים והמחרשות בחווה. נינה עברה הכל בשטח – בג'יפ, על סוסים וברגל. אל נינה מגיעים לוחמים של הצבא האמריקאי העומדים להישלח למזרח התיכון על מנת ללמוד נהיגת שטח ולמרות שזה משהו שהיא עושה כבר שנים על גבי שנים, תמיד-תמיד יש את התגובה הראשונית למראה החיצוני שלה. "מה היא תלמד אותי??" ובכן, אני יכולה להעיד על עצמי – נינה העבירה אותי חוויה שהרעידה את עולמי! ב-90 דקות של נסיעה בשטח ראיתי רק שמיים או קרקע – אין קו אופק. טיפסתי עליות של 60 מעלות ומעלה וירדתי מורדות בזויות דומות. עברתי סלעים חלקים ושבילי עפר, הצלבות, שיפועי צד ובכל עצירה עמדתי נפעמת למול הנוף הלא-יאומן של סדונה.

 

 

 

 

נינה ישבה לצידי ברכב בשקט והשגיחה על מעשיי. דווקא קיבלתי ציון די טוב על הביצועים, אבל היו כמה וכמה מקומות שנינה מצאה לנכון לעצור אותי ובשלווה ובנחת להסביר על המכשול הניצב בפנינו ונותנת טיפ קטן ומשמעותי – כיצד לגשת, מה לחפש, למה לשים לב, כמה ללחוץ, מתי לשחרר – ולפתע אנו צולחות את המכשול ללא מאמץ ועם הרבה הנאה.
בסוף, לא שכחנו לעצור ולאסוף את עמית שליווה את החוויה עם המצלמות שלו בהרבה סבלנות!

בבי"ס Barlow ניתן לקבל ליווי לכל סוג של טיול שטח, בכל רמה. את ההדרכה מקבלים באחד מרכבי ביה"ס מסוג רוביקון – כולם מוגבהים "3, נעולים צמיגי שטח "33 וממוגנים במיגוני "אספיר" – ומכאן החיבור שלי לנינה.

זה הזמן לומר תודה גדולה לצחי עוז מ"אספיר" שבזכותו עברתי חוויית שטח שכל ג'יפאי היה יוצא ממנה עם חיוך מאוזן לאוזן!!