במלאת 25 שנה למועדון החמש, החלטתי לערוך כתבה על הג'יפ הישן והמקורי.

הנה לפניכם חלק א' של הכתבה:

ג'יפ. תראו לי מישהו שהמילה הזו לא מזכירה לו משהו אישי, ואומר לכם שהוא לא מפה…  לא משלנו…  כלומר, איזור גיל החמישים פלוס מינוס… בעצם, לא מהעולם הזה…
אינני מתכוון לסיפור על תולדות הג'יפ, סיפור שכמעט כולנו מכירים, כך או אחרת. אני מדבר על הסיפור של הג'יפ שלי. בעצם, לכל אחד יש סיפור כזה או אחר…

באלבום התמונות המשפחתי, יש לי כמה תמונות של אבא. אבא חייל, נוהג בג'יפ, במצעד של חטיבת גבעתי ברחובות; אבא חייל, על ג'יפ כמובן, מחזיק את נס חטיבת גבעתי במצעד השני בתל אביב, בקיצור הבנתם…

בראשון לציון, בשנות החמישים, ג'יפים היו רכבים "רגילים" לכל דבר. כמו בכל מושבה הגונה, הדרכים לא היו סלולות בחלקן, חקלאות הייתה פרנסה, כך שג'יפ, כרכב משפחתי רגיל, היה די נפוץ. רובם היו "יוצאי צבא" זה או אחר, אבל היו כמובן אזרחיים למהדרין.
אחד כזה היה כרכב פרטי ליהודה סגיס, נהג המונית מראשון לציון, שהיה חבר טוב של אבא, אחד היה לאברוך, חבר של סבא מבית הכנסת שהיה בעל המאפייה, אחד היה למשה שור, רפד המכוניות ואחד כזה היה גם לד"ר טלר, הרופא שממול לבית של סבתא וסבא, שלא לדבר על טנדר וויליס שהיה לדוד שלי, וואן שהיה לדוד אחר, שניהם בעלי מלאכה בתחומם… גם ארו-וויליס, מן "פרייבט" של וויליס היה במשפחה, כך שהנוף של ילדותי היה בהחלט מקושט ב"משפחת ג'יפ".
לעופר, אחי, בבגרותו, כמעט תמיד היה ג'יפ כזה או אחר. לא תמיד מטופח, לא תמיד בעל ערך אספני, עדיין לפני הצטרפותנו למועדון ה-5.
כבר הבנתם בוודאי שהחיידק הזה קינן בתוכי משחר ילדותי. יש שיאמרו שהיא לא כל כך עברה לי…

בשנת 1997, חל המפנה. החלטתי לקנות לעצמי ולילדיי, ג'יפ. לאחר "מחקר" קל, הגעתי למסקנה שאני רוצה רק את הדבר האמיתי. ג'יפ ממלחמת העולם השנייה. לעופר, הסתבר לי, יש דגם נדיר של ג'יפ Cj5 משנת יצור 1955. זו השנה הראשונה בה יוצר המרכב המעוגל. כך שהרצון שלי לג'יפ "מיוחד", רק גבר…
טלפון מחבר טוב, שי, כיום "אלפאיסט" מושבע, יידע אותי על ג'יפ כמו שאני מחפש ממישהו שנוסע לחו"ל לכמה שנים ומציע את הג'יפ למכירה. אחי עופר, אחד שמבין בג'יפים ואני, נוסעים למכבים-רעות לראות…
מרגע שנפלו עיני על הג'יפ הישן, ידעתי שהוא שלי. זה היה הדגם הזה, בדיוק. אמנם עבר כמה וכמה ועוד כמה שינויים, אבל עדיין נראה כמו ג'יפ משנת יצור 1942.

"פורד GPW", ענה המוכר לשאלתנו, מה פתאום רשום ברישיון הרכב פורד??? "היה היצרן האמריקאי הגדול, שבימי המלחמה ייצר, במקביל לוויליס, את הג'יפים."
מכאן למדתי, שיש יותר מיצרן אחד…
האדון חיבר כבלים והניע, ענן עשן מאחורי הג'יפ, סיפר לנו את סיפור המנוע… סיבוב קצר בשטחים שמאחורי הישוב, בלי טסט כמובן… והגענו לעמק השווה.
יאמר לזכותו של המוכר שהג'יפ היה "הרוס" כמעט בכל פרמטר, אבל מעט, כך שהפוטנציאל נראה לעין, לפחות לעין שלי…
תנאי אחד היה לי – שהג'יפ יימכר עם טסט, נוסע, שאוכל לשנע אותו בין בעלי המלאכה, אם וכאשר…
סגרנו, חתמנו, קיבלתי את הניירות הרלוונטיים וקבענו להיפגש במכון לטסטים, שאת זהותו אשמור בסוד.
"300", אמר לי אלי ה"מאכר"….. "מה 300?" שאלתי, תם שכמותי, "300 שקלים חדשים והג'יפ יעבור טסט כמו חדש"… שילמתי, בטח ששילמתי…
רק שתבינו, בכל פעם שהנעתי את הג'יפ, או ש"נתתי גז" אחרי עמידה של דקה, היה עולה ענן עשן אדיר מאחוריו, אשר כיסה כמעט לגמרי את הראות מהרכב שעמד מאחורי.
לאחר "הכנה לטסט" במוסך סמוך, עבר התכשיט את הטסט ונסענו להעביר בעלות.

ישראלים אנחנו, אנשים טובים, אלא שלא כל כך שמים לב לפרטים "קטנים" אבל חשובים… לפחות לאחרים. בדואר התברר שהבעלים הרשום, ישראלי גאה, שמכר לנו את הג'יפ, עיברת את שם משפחתו, לפני כמה שנים, אבל לא הודיע למשרד הרישוי… כך שהייתה בעיה להוכיח שהוא זה הוא…
כמובן שבסוף הסתדר, הג'יפ אצלי, לא?

נסענו הביתה מתל אביב לראשון לציון. 1997, כבר היו מחלף אחד או שנים בדרך, אבל היו יותר רמזורים, הרבה יותר רמזורים, כלומר עצירות, כלומר עשן…
כל עצירה, הסתכלתי אחורה, לראות מי ה"קורבן" הבא של העשן. לעיתים אפילו מנעתי ממכוניות, בתנועות ידיים נמרצות, לעמוד מאחורי. כך רמזור אחר רמזור, ענן אחר ענן. אני מתפלל כל הדרך, ששום שוטר, שהחליט בדיוק באותו היום, לעשות עבודתו נאמנה, לא יעצור אותי בדרכי לראשון מתל אביב…
הגעתי הביתה. זוגתי הגיחה וחייכה למראה הג'יפ המוזר שהגיע לחניה. היא לא ידעה מה מחכה לה ואני לא ידעתי מה מחכה לי בעתיד… ממנה.

הדבר הראשון שהיה ברור לי שאעשה, זה להסיר את "כלוב הברזל" שהיה מותקן עליו ושבעידן בניית האולימפיאדה בסין, הייתי יכול לקבל עליו מחיר של ג'יפ נוסף… 🙂 אבל מאחר ואנו מדברים על שנת 1997, הכלוב הלך למזבלה הקרובה… לא, מרוב התרגשות, לא צילמתי תמונות…
השלב הבא, היה להכניס את הג'יפ לטיפול 10,000… או מי יודע כמה… כשהמטרה להגיע עם הג'יפ למצב נסיעה "בטוח" ככל שניתן, בשביל להתחיל ללמוד אותו ולנסוע לבעלי המקצוע הדרושים.
נקנו פלגים, פלטינות וכבל "חדשים" כמו גם חוטי הצתה, פילטר שמן והותקן פילטר דלק, שקוף, שנראה מה מצב הלכלוך במיכל הדלק… – לידיעתכם, "חדשים", יכולים להיות גם בני כמה עשרות שנים… החלפת השמן לשמן איכותי יותר, הורידה את ענן העשן ל"נסבל", הוחלפו פנסים קדמיים תלויים במקום אלו שהורכבו על הגריל מבחוץ.
משאבת הבלם המרכזית שופצה, הוחלפו צינורות בילום שונים, הותקנה ידית בלם-יד מקורית והותקנה קונסטרוקציה זמנית לגג. אחרי השלב הזה, שלקח כמה שבועות, התחלנו עופר ואני, בנסיעות משותפות עם הג'יפ שלו, לטיולי שטח קלים, בשביל ללמוד את היכולות והחסרונות של הג'יפ ושלי…
באחת הפעמים, בשבת בצהרים, יצאתי עם שני ילדיי לטיול בשטח הקרוב לבית. אחי חשב לנוח מעט בצהרים, כך שיצאנו עם הג'יפ לבד. השיעור שלמדתי פשוט. אם אין לך נעילת דיפרנציאל, ולג'יפ הזה אין, אל תעלה באלכסון על תלולית… בקיצור, התיישבתי על התלולית עם מגן הגיר, כשהג'יפ מתנדנד באלכסון ואין שום אחיזה של שני גלגלים על אותו הסרן… טלפון לאחי, שיצא מה"שלף-שטונדה" שלו, ואחרי כמה דקות של משיכה, יצאנו בשלום. מאז, למדתי לנהוג בו בכבוד, כך אני מקווה.
טיול גרר טיול, כל אחד ארוך ומאתגר יותר מהשני ושמתי לב שהג'יפ מתחמם בעליות, נוסף על העישון…

סיבוב בין זיקני הרדיאטוריסטים של ראשון, העלה את ההשערה הבאה: מכסה הרדיאטור לא נכון. מה זה לא נכון? הקשיתי. מערכת הקירור בדגם הזה, אמורה להיות ללא לחץ. כלומר, מכסה בלי קפיץ ואטם פנימי. מים בלחץ מגיעים לטמפרטורה גבוהה יותר ולכן הג'יפ מתחמם… פסק זקן השבט. עכשיו, לך תמצא מכסה מקורי ותושבת למכסה המקורי…

כאן נכנס לתמונה שלום אונגר, ז"ל. אדם יקר, אשר עזר לי רבות בחלקים שונים. את אונגר, גילינו, עופר ואני, כשהג'יפ של עופר התחמם והוחלט להתאים לו מאורר בעל 6 כנפיים, "צבאי". נשלחנו על ידי יודעי דבר למגרש לעודפי ציוד צבאי ליד צריפין. הגענו לשם מבלי לדעת על מה ובמי מדובר. יצא לקראתנו איש זקן ובקולו הרועם שאל לרצוננו. עופר סיפר לו שאנו משפצים ג'יפים ישנים והיינו שמחים לקנות ממנו חלקים, אם יש לו, כמובן. למראה ה"שרמן" שעמד בחצר, נסבה השיחה גם לטנקים, שעופר, בין תפקידיו הצבאים היה למדריך השרמנים האחרון בצה"ל…
"הבחור" סקר את שנינו, מלמעלה ועד למטה וקרא לנו לבוא אחריו. הגענו למכולה גדולה, שתי דלתותיה נפתחו לרווחה ונכנסנו פנימה. מדפים עמוסים ב"כל טוב" מסודרים, כך או אחרת, קרטונים סגורים עם חלקים לג'יפים… חשבנו שהגענו לגן עדן…
"קחו מה שאתם רוצים יינגאל'ך"… רעם קולו של הזקן. "לא בטוח שהחלקים מתאימים לג'יפים שלכם, אבל תסתכלו."
כך עופר מצא מאורר עם שישה להבים, ספידומטר "חדש" ועוד, ואני גיליתי את עולם החלקים של הדגם המלחמתי של הג'יפ משנות מלחמת העולם השנייה – עולם שונה בתכלית משאר הדגמים שבאו אחריה. הסתבר לי שרוב החלקים מהם מורכב הג'יפ שונים מהחלקים שמהם הורכבו הג'יפים האזרחיים שיוצרו מיד אחרי המלחמה. נכון, המנוע היה כמעט זהה, אך המרכב שונה כמו גם חלקים ספציפיים לרכב צבאי, שלא הורכבו בדגמים האזרחיים.

סוף חלק א.
לחלק ב – לחצו כאן.
דורון

הקליקו כאן לתגובות