היום השני של המסע מוקדש כולו לתערוכה.

 

מיהרנו להיות הראשונים כדי שנוכל לעבור מהר-מהר בין הדוכנים, לקבל מתנות ולקנות מזכרות לפני שניגמר. רק לאחר המירוץ המטורף הזה, עברנו לאט-לאט בין הדוכנים השונים.

בתערוכה ב-MOAB אפשר לראות הכל מהכל ובעיקר לראות עד כמה הם – שם, רחוק-רחוק מאיתנו – "משוגעים למותג".

 

בשנים האחרונות, הרוב נעשה סביב ה-JK השיפורים והמוצרים הנלווים אבל בהחלט לא שוכחים שם לתת כבוד לדורות הקודמים ואף כפי שאנחנו מכנים אותם "הקשישים".

מזג האויר לא איכזב אותי ובדיוק כמו בשנה שעברה החלו לנשוב רוחות עזות שנתנו לנו לאכול קצת חול ואבק.

בין החברות אשר מציגות ניתן לראות את TeraFlex, Full Traction, Rubicon Express, BDS, Hanson, Calmini, Asfir ועוד רבות וטובות.

כולם מסודרים במיקום זהה לשנה שעברה ואלו שחוזרים שנה אחר שנה בודאי קל להם להתמצא ולהגיע ראשית לחברות המעניינות אותם. כולם מתעדכנים וכולם מחדשים וכולם מנסים לבלות ולהבליט עד כמה שאפשר.

מתחם JEEP נמצא על הרחוב הראשי ולא במתחם התערוכה. השנה הציגה JEEP מספר דגמי קונספט עליהם כבר הרחבנו בכתבות קודמות. המתחם של JEEP קצת יותר סולידי ושמרני, אך ללא ספק אחד המעניינים.

לא רחוק משם, בהמשך הרחוב, יושבים בשקט ובצניעות חברת AEV עם מספר רכבי תצוגה אשר מעוררים עניין לא קטן.
בכל אותם הימים ב-MOAB, אנחנו לבושים בבגדים יצוגיים של Wrangler-Life וכך גם ביום התערוכה. בעלי הדוכנים, המקומיים והעוברים והשווים נורא מתלהבים מהקבוצה ומפרטי הלבוש שלנו אפילו קיבלנו מספר הצעות מאנשים לרכוש את הסווצ'רים שאנו לובשים.
קיבלנו לא מעט מתנות מחברות שונות, ראיתי איך חברי המועדון ממלאים שקיות ומחייכים בלי סוף.

 

 

 

היום השלישי – יוצאים אל המסלול המפורסם ביותר – Hell’s Revenge ("נקמת הגיהנום")

על הטיול הזה לקחה חברת מופאר חסות וכבר בנקודת המיפגש קיבלנו מתנות ועוד קצת מתנות ועוד טיפה.
לטיול הזה הגיעו 57 רכבים ורק הרכבים שלנו, המשופרים קלות, נראו כמו הילדים הקטנים של כולם.
לפנינו נסעו המדריך ב-TJ יפיפה ואחריו JK בצבע כחול משופר מקצה לקצה, בחור נחמד בן 48 ולידו ישבה אימו בת ה-78 שהגיעה בפעם הראשונה בחייה ל-MOAB.
כבר בתחילת המסלול היה מפחיד. אנחנו נוסעים על גב של הר צר מאוד ברוחב הרכב כשמשני צדדיו אין כלום מלבד תהומות. מפחיד בעיקר למי שלא נוהג. אני יוצא מהרכב בטענה שאני צריך לצלם…

הגענו למכשול "הרציני" הראשון של הטיול – מדרגה נחמדה, לא משהו שלא ראינו בארץ.
המדריך מנסה ומנסה ובסוף מוותר ונוסע מסביב. הרכב הכחול שלפנינו גם הוא לאחר שלושה ניסיונות מחליט – אחורה.
אני יושב ברכב הראשון מהשיירה שלנו כשבהגה אוחז יקיר המועדון דותן. "אני עובר" מודיע דותן ועם קצת הכוונה נכונה – אנחנו למעלה. כל שאר חברי המועדון אחרינו כמובן. לרכבים הקצרים היה קצת יותר קשה, אבל אף אחד אצלנו לא ויתר. מאחורינו, עוד כ-45 מפלצות כמו שרק הם יודעים לעשות ובזה אחר זה הם מסתבכים ומתקשים לעלות. רובם עולים, אבל קשה.
לאחר המדרגה, עצירה ראשונה והאמרקאים באים לראות מקרוב את אלה ש"עשו את זה". מחמיאים ומצדיעים לנו על הנהיגה. אנחנו מופתעים ושמחים גם יחד ורק חושבים לעצמנו מה היינו יכולים לעשות עם היה נופל לידינו אחד מהרכבים שלהם.

המסלול עוצר נשימה. אין רגע אחד של שיעמום. לקראת סוף המסלול, אנחנו מגיעים לעוד מדרגה, הפעם עוד יותר קשה, בעיקר לרכבים הקצרים. מתחילים לעלות בזהירות אחד-אחד ומקשיבים לכוון המקומי. חברנו למסע דיויד, אשר נהג ברוביקון לבן קצר, מחליט להיות קצת יותר קשוח על הגז ויואב אשר יושב לידו מתחיל בתפילת "שמע ישראל". זה היה קרוב! אפילו קרוב מאוד!! הרכב הזדקר אל על וכמעט שהתגלגל לאחור. תודה לאל – רק כמעט!
הכל עבר בשלום.
בסוף המסלול, נפרדנו לשלום מכולם. חלקם רצו את הדגלים הכתומים של המועדון שהתנוססו על רכבי הקבוצה שלנו ולחלקם חילקנו את לוחות השנה של המועדון.
היה מדהים.

 

לתמונות נוספות לחצו כאן

 

 

המשך יבוא…