עולם האינטרנט נפרס לפני. שם חקרתי כל אינפורמציה שמצאתי על הג'יפ שלי. תולדות הדגם, השוני בינו לבין הוויליסMB , תמונות מכל כיוון אפשרי, קטלוגים של מחירים וכו'…

התמונות לימדו אותי מהר מאד מה קורה בג'יפ שלי – כמה רחוק הוא מהמקור ושבעצם, כיום, אין דבר כזה ג'יפ "מקורי" בדיוק. כמעט כל הג'יפים שקיימים היום בעולם, מהדגם שלי, מורכבים מחלקים של ג'יפים מאותו הדגם. כך היה נהוג בצבאות בזמן מלחמה. לא תיקנו, אלא החליפו. כנפיים, מכסה מנוע, מרכב, מנוע, גיר, סרנים… כך שלומר שהג'יפ שלי "מקורי", כפי שיצא מהמפעל, זה כמעט בלתי אפשרי.

הדבר לא ריפה את ידי. חיפשתי להשלים חלקים שחסרו ולהחזיר עטרה ליושנה…

במשך כל התקופה הזו, המשכנו לטייל ולהכיר את הג'יפ ומגבלותיו כך שהיה לי ברור שהמנוע והגיר חייבים שיפוץ.
אצל אונגר מצאתי חלקים למנוע כמו בוכנות, לגרים, רינגים, שסתומים, שעונים שונים, חלקי קרבוראטור, מצמד, קפיצים, פנסים – כולם מתאימים לג'יפ שלי. ככה לפחות חשבתי…

מאחר ובתמונות הג'יפ מופיע ללא דלת אחורית, תהיתי מהיכן הופיעה זו שמותקנת בג'יפ שלי. כך גם לגבי שני הדיפונים המצפים ומחזקים את שתי הפינות האחוריות ומחוברים בברגים לבודי.
צלילה נוספת לנבכי האינטרנט הולידה את הממצאים הבאים: בחלק מהג'יפים בצה"ל נחתכה הדופן האחורית והותקנה במקומה דלת, והפינות האחוריות חוזקו בשביל לאפשר התקנת ציוד כזה או אחר.
להחזיר "עטרה ליושנה", נראה פתאום מסובך הרבה יותר. הכי "קל", זה להזמין בודי חדש מארצות הברית. זו רפליקה המיוצרת גם היום בשביל הג'יפים הללו.

אבל אני רציתי שיהיה אורגינאלי. לא להחליף, אלא לשקם!

שוב צלילה הגונה באינטרנט והנה אתר, באוסטרליה הרחוקה, המספק שרטוטים של חלקי הג'יפ.
בחור חמוד בשם ג'ון רוג'רס, שיתף עימי פעולה ברצון והתלהבות לעזור, שלח לי כל מיני שרטוטים לבניית הדופן האחורית בשלמותה.

אורגינאלי, כבר אמרתי?? עובי הפח צריך להיות 1.2 מ"מ, פח שחור.
לך תמצא… מצאתי.

להבין בשרטוט, למדו אותי בבית הספר החקלאי בפרדס חנה, שם למדתי אגרו-מכאניקה.
ככה הבנתי, מהשרטוט, כמה זה מסובך. הדופן מורכבת מכמה חלקים, שאת כל אחד מהם צריך לייצר בנפרד לפי שרטוטים שונים. אחר כך, צריך להצמיד את החלקים בהלחמת נקודה. למה? כי ככה היה באורגינל.

החיזוקים של הדופן, זו אופרה אחרת. חיפשתי מישהו שיוכל לכופף לי את פסי הפח לאורך, בצורת "אומגה מרובעת" בכדי שאוכל להכניס לתוכה פס עץ לחיזוק. למה? ככה היה באורגינל.
תוך כדי הכנות לשיפוץ, הבנתי שצריך להחליף חלקים מהרצפה, כולל כל הרצפה האחורית.

ומה יש מתחת לרצפה???

נכון. חיזוקים בצורת "אומגה מרובעת" עם פס עץ בתוכה.
גם המגן הקדמי נראה יותר כמו ברזל בנין מקומי, כך שהייתי צריך לייצר גם אותו וגם תושבות לפי שרטוט מג'ון.
באותה תקופה, עבדתי במכירות בענף המשאיות, כך שהכרתי הרבה בעלי מקצוע בענף המתכת, כאלה שבונים מרכבים וכאלה שקונים משאיות.

שם הכרתי את "תעשיות מריומה". יעקב, הבעלים וזלמן אחיו שנפטר בינתיים, עזרו לי לחתוך, לכופף ולייצר את כל החלקים המרכיבים את הדופן האחורית ואת הרצפה. כל פעם חלק אחד כדי לא להפריע לעבודה השוטפת של המפעל.

"רב בריח" – גם לשם הגעתי. הם מיצרים דלתות מפלדה, יש להם מכונות כיפוף עדינות יותר וגם רצון טוב לעזור. שם הצלחתי לכופף את כל סוגי האומגות, מהפח שהכנתי מראש, לפי המידות המקוריות.

"פונקט שוויס"! אמר הפחח הוותיק שהתייעצתי עמו, את זה חיברו בהלחמת נקודה. את זה, הכוונה לחיבור החיזוקים והאומגות השונות לפח המהווה את הדופן האחורית של הג'יפ.  אלא מה, האומגות המדוברות הכילו, במקור, סרגלי עץ, מצופים בשמן פשתן. שלא ירקבו במהרה. אבל הג'יפ אצלי כבר הרבה אחרי ה"במהרה", כך שצריך להכין סרגלים חדשים.

כל חלק מפח שיוצר, עבר ניקוי חול וצבע יסוד. הרצפה החדשה צופתה בזפת לפני צבע היסוד. הסרגלים מהעץ, צופו בשמן פשתן, למניעת ריקבון.

"לך תחפש מישהו שמלחים הלחמת נקודה." – זה ניקר במוחי כל הזמן.

אגלה לכם סוד. אני הולך רק לבעלי מקצוע ותיקים. לא, לא רק בגלל ניסיונם אלא בעיקר בגלל היכרותם עם הג'יפ המדובר. כל מי שביקשתי ממנו עזרה כלשהי בקשר לג'יפ והופעתי עם הג'יפ הנוסע עדיין, מולו, היה מהופנט ושמח להיזכר, מה שמביא אותי לכותרת של הסיפור – ה"ג'יפ שלי". לכל בעל מקצוע שכזה, היה סיפור אישי עם ג'יפ כזה והייתה לו סבלנות כלפי, ולי הייתה הסבלנות להקשיב וללמוד.

החלטתי לטפל גם בבעיית החום במנוע.

כך הגענו לרדיאטוריסט הוותיק, אחרי שאיתרתי מכסה ותושבת מתאימה אצל אונגר מיודעינו.
הרשת רקובה, חייבים להחליף, אמר לי אחי בטלפון. עופר טיפל בנושא, כך שכאשר פתח הרדיאטוריסט את ה"אמבטיות" נגלתה לפניו הרשת ואז פסק מה שפסק.

"אני רוצה רק מקורי", עניתי לעופר בטלפון.

"טרופר, לא טוב לך?" נשאלתי.

"לי טוב. לג'יפ לא!" הסתבר, שהבחור החליף רדיאטור באיסוזו טרופר, אחרי תאונה מלפנים. הרדיאטור המקורי נשאר כמעט שלם אך מעוקם קלות. הצעת בעל המקצוע הייתה לשתול חלק מהרשת של הטרופר, בין האמבטיות שלי, כך שלא ירגישו. וואלה, לא מרגישים. כך גם נושא הפיה והמכסה המתאים סודר, תרמוסטט בחום מתאים הושתל אחר כבוד גם הוא, כמו גם שעון חום חדש ויצאנו לדרך.

בטח, עם ענן עשן מאחורי…

אחרי כחודש, קיבלתי חשבון מעיריית ראשון לציון, על תיקון כבישים. הסתבר שקוביות הקרח שיצאו מהאגזוז, שברו את הכבישים בראשון.

במשך כ- 3 שנים, אספתי וקניתי חלקים, ייצרתי חלקי פח לפי שרטוטים וטיפלתי בכל מיני דברים קטנים ובעיקר, למדתי אודות הג'יפ, הכול כהכנה לשיפוץ היסודי.

ג'ון ויין, אותו כולם מכירים, אני זוכר אותו מכל הסרטים אבל במיוחד מהסרטים שצולמו אודות מלחמת העולם השנייה. כיצד הוא עולה לג'יפ ובעיקר כיצד הוא מצפצף עם כל כף ידו על כפתור הצופר שעל גלגל ההגה… אצלי בג'יפ, כפי שעשו בצה"ל, כפתור הצופר היה נפרד, בצד. אחת המחלות של הג'יפ הייתה נזילת שמן מתיבת ההגה וכן צפצופים אקראיים של הצופר, תוך כדי סיבוב ההגה. הדבר "נפתר" בצה"ל על ידי הכנסת גריז לתיבה והעברת כפתור הצופר מהאום של גלגל ההגה הצידה. שיפצתי את תיבת ההגה, שמתי מחזיר שמן חדש ומלאתי שמן מתאים. העברתי חוט בתוך המוט המקשר בין התיבה לגלגל, כשקצהו יוצא מסוף התיבה ומתחבר לצופר. כמובן שהבאתי מחו"ל כפתור מקורי. צפצופים יש, גם אקראיים, נזילת שמן גם יש. העיקר שג'ון ויין יהיה מרוצה.

השיפוץ המרכזי החל בטיפול במנוע. קיבלתי המלצות על מוסך ברחובות, מומחה לרכבים אמריקאים וג'יפים, לפי האהבה של כל אחד מהשותפים במוסך. המנוע פורק לגורמים, הבלוק נשלח לחריטה ואז התברר שהבוכנות/רינגים "קטנים" מידי. המנוע היה 0.25 אוברסייז והבוכנות שהבאתי היו 0.40 אוברסייז, מה שהיה אמור להתאים לאוברול עם חריטה "נורמאלית" אבל החרט היה פדנט ופסק, הצילינדרים עדיין אובאליים. צריך לחרוט יותר. שוב אונגר, שוב המכולה הגדולה, אבל "יוק"…. אין את המידה שאני צריך. כך מצאתי את עצמי מחליף את הבוכנות/רינגים שיש לי מאונגר, בחנות ייעודית, למידה גדולה יותר, כמובן שבתוספת מחיר.

הראש עבר תהליך של יישור והפקודה הבאה שקיבלתי מהמכונאי הייתה "טפל בדיסטריביוטור" יש לו שפיל והמנוע לא יעבוד יפה. מי אני שאתווכח…

"אין אחריות לעבודה שלי" רעם המכונאי בפעם הבאה שהגעתי לביקור.

"מה אין אחריות?" שאלתי.

"אין אחריות לעבודה שלי, אם אתה לא מחליף את משאבת השמן…" אונגר, כבר ניחשתם… אבל לא היה.

מזל שיש את ינוביץ'. שם היה.

מאחר ונסעתי כבר כמה וכמה קילומטרים בג'יפ, ידעתי שתיבת ההילוכים ותיבת ההעברה, זקוקות לטיפול גם הן. את המצמד החדש מאונגר, כולל מיסב הלחץ וחריטה של גלגל התנופה, כולל זר מניע חדש, כבר הכנתי מראש.
עופר, שהגיר בג'יפ שלו התקלקל כשנה לפני שקניתי את הג'יפ שלי, הפנה אותי לזוג בעלי מקצוע זקנים בדרום תל אביב שהיו משפצים את הגירים האלה בשביל הצבא.

שוב אותו התהליך עם ה"יינגאל'ה" ומצאתי את עצמי עובר בשביל בין שני הרים של חלקי גירים, כמו נכנס לתוך חלום מלא בשמן גיר. בפנים, היו שני שולחנות עבודה, עליהם העמסנו את הגיר והטרנספר הישן.

אחרי דקות מספר של בדיקה בידי המומחים הותיקים, הציעו לי הבחורים להיכנס למחסן מאחור.
היום, זה נשמע אחרת… אבל מסיפוריו של עופר, אחי, ידעתי מה יש מאחור. נכנסנו למחסן, שם היו גירים מסודרים וביניהם גיר עם טרנספר, מחוברים, בדיוק כמו שאני צריך. ירוק בהיר, נקי, מוכן לפעולה… קח ולך.

מסתבר שנשארו להם גירים משופצים בשביל הצבא, אבל הצבא כבר לא כל כך צריך אותם.
כמובן שלקחתי והלכתי, אחרי שהשארתי להם את הגיר/טרנספר שלי בתוספת כמה וכמה שקלים. "אחריות?" שאלתי, "לכל החיים!" ענו לי. כיום, העסק שלהם כבר סגור, אבל הגיר מצוין.

כך הבאתי את הגיר/טרנספר למוסך, מוכן להתקנה ברגע שיסיימו לשפץ את המנוע.

המנוע/גיר/טרנספר בחוץ, זו הזדמנות מצוינת לטפל בתא המנוע, בחלק הקדמי של השלדה, שזכו לניקוי יסודי וצביעת צבע יסוד וכן בכנפיים, מכסה המנוע והגריל המפורק.
במסגרת עבודתי בענף המשאיות, הסתובבתי גם באזור תעשיה ארז, שהיה אז איזור "בטוח" למדי. בין מפעל למפעל שקנו ממני משאיות, היו כל מיני פחחי רכב. במשאל שערכתי, קיבלתי המלצות חמות על ווליד.

מצאתי את ווליד. בחור נחמד, נמוך קומה ומדבר עברית שוטפת, עבד כמה שנים בפחחיות בארץ ועובד בשיטות הישנות. נתתי לו את הגריל שהיה מחורר ועבר ניקוי חול לפני כן. ביקשתי ממנו,לראות את עבודת הפחחות לפני שהוא צובע יסוד. הסכים. כבר טוב….

סימנתי לו איזה חורים לסתום ומה להשאיר ונסעתי לדרכי. שבוע, הוא אמר. אחרי שבוע חזרתי וראה זה פלא, הגריל גמור ומוכן לפי בקשתי. בלי צבע יסוד. מאד שמחתי למראה טיב העבודה, בקשתי ממנו שיצבע ויסיים את העבודה, השארתי לו צבע מט צבאי שהובהר מעט לגוון כפי שהיה בתקופת מלחמת השחרור. עוד שבוע עבר וחזרתי לקחת את הגריל המוכן והחלטתי שכשיבוא היום, ווליד הוא הפחח שלי. זמן מה אחרי כן, הבאתי לו את הכנפים ומכסה המנוע. אשרור להחלטתי קיבלתי כשבועיים לאחר מכן. הגעתי לווליד וראיתי את החלקים מוכנים, צבועים, כפי שיצאו מהמפעל.

בין שאר המפעלים באזור התעשייה ארז, היה מפעל חגור, שם קניתי "אברזין" צה"לי, איתו ריפדתי את הכיסאות הקדמיים, ובאזור התעשייה מעלה אדומים מצאתי חגורות צה"ליות עם אבזמים לקשירה ושמשונית צה"לית בשביל לתפור את הגג.

עד היום אני מצטער שלא לקחתי את שתי הקסדות האמריקאיות שרצו לתת לי שם במתנה…

בין לבין, פניתי לענף המטבחים התעשייתיים. נכון, אני תמיד רעב, אבל אחד הלקוחות שלי שקנה ממני משאיות, בונה, מרכיב ומתפעל מטבחים תעשייתיים, כולל מערכות שינוע לכלי אוכל, הכול מנירוסטה.
בשביל להלחים נירוסטה, יש לו מכשיר להלחמת נקודה. "פונקט שוויס" ואת זה אני מכיר מהפחח הוותיק, שייעץ לי בתחילת הסיפור.

הבאתי את חלקי הפח השונים, אחרי מדידות קידוחים וסימונים מדויקים על פי השרטוטים, למדתי להלחים הלחמת נקודה..בתחילה התאמנתי על שאריות פח שהבאתי, בשביל ללמוד את מידת הזרם הדרושה להלחמה טובה.
כשהרגשתי מספיק בטוח, התחלתי לרתך כל חלק במקומו. לאט לאט קרם עור וגידים הדופן האחורי כולו.

כשהדופן האחורי והרצפה האחורית היו מוכנים להרכבה הגעתי לנקודת האל-חזור. בשביל להמשיך ולהתקדם בשיפוץ, אני חייב לפרק את הדלת האחורית, את דיפוני הכנפיים האחוריות ואת הרצפה הרקובה. אבל הג'יפ עדיין במוסך.

כך עבר לו חודש ועוד חודש עד שהמנוע היה מוכן והותקן יחד עם הגיר/טרנספר בג'יפ, הרדיאטור המשודרג הותקן בחזית השלדה, והנענו. מאחר וכל מערכות הג'יפ מותקנות על השלדה, יכולתי לנסוע בג'יפ בלי כנפיים קדמיות, מכסה מנוע וגריל… ממש קרקס נוסע.

הסיבוב הראשון בסביבת המוסך היה מדהים, כמו גם הבאים אחריו.

שוב הביתה, הפעם מרחובות, בלי מכסה מנוע, כנפיים קדמיות וגריל, שעליו כידוע מותקנים הפנסים.

כולי תקווה שאותם שוטרים מהנסיעה הראשונה, בתפקיד…
בבית הותקנו הכנפיים, מכסה המנוע והגריל המשופץ והג'יפ חזר לתפקד.

הנסיעות הראשונות היו רק ל"הרצה" – לאשדוד וחזרה ליבנה וחזרה וכן הלאה. בלי מאמץ, לא מהר מידי, עם עיניים על שעוני לחץ שמן, חום מנוע וטעינה.

סוף חלק ב'
דורון

הקליקו כאן לתגובות