לאחר כמה חודשי מנוחה לג'יפ ובעיקר לחשבון הבנק שלי, החליט עופר להחזיר עטרה ליושנה ולשפץ את הג'יפ שלו.

ווליד הפחח, היה לנו ברור, היה האופציה היחידה. כך מצאנו עצמנו נוסעים מידי שבת לאזור התעשייה ארז לראות את ההתקדמות בעבודה.

בג'יפ שלי, התחלנו בפירוק הדלת ודיפוני הכנפיים האחוריות, חתכתי גם את הרצפה האחורית.
בכפר הנגיד סיפרו לי שיש מישהו שעושה ניקוי חול. אביטן, בחור נחמד שהצלחתי להדביק בחיידק שלי ואליו הבאתי את הג'יפ בנסיעה, בלי דלת ובלי רצפה אחורית, שתי הכנפיים מחוברות בניהן בשרשרת שלא יברחו לצדדים….אחחחח, אין כמו המשטרה שלנו.

הבחור ניגש עם מלגזה, הניף את הג'יפ מחלקו האחורי ועשה ניקוי חול וצביעת צבע יסוד כשהג'יפ מונף באוויר. הנסיעה הביתה הוציאה את שאריות החול מכל החורים שבשלדה.

ילדיי, אבישי ואיתמר, צבעו בבית את כל החלק האחורי הגלוי בצבע יסוד אדום, שכבה נוספת. בשלב הזה, היו לי כל חלקי הפח שהייתי אמור להחליף, כך חשבתי.

אחרי שהג'יפ של עופר היה מוכן, הבאתי את הג'יפ שלי לווליד והתחלנו בחיתוך של החלקים הרקובים וכן התאמת החיתוך לחלקים החדשים. לאט לאט התברר גודל הצרה – את הכנף האחורית השמאלית כולה, היה צריך להחליף. "אין טעם לתקן", פסק ווליד. שוב שרטוטים, מריומה תעשיות, מידות וכיפופים והבאתי לו פח ישר, עם כיפוף עליון ותחתון לפי המידות. מהצד הפנימי של הכנפיים, נמצא תא המטען של הג'יפ. שני כיסים עם קרקעית באלכסון, שגם אותם היה צריך להחליף. כן, מריומה…

כך, משבת לשבת, כשאני נוסע בג'יפ מראשון לציון לאזור תעשיה ארז, חלקו האחורי מפורק והפנסים תלויים על חוטים, התקדמה עבודת ההתאמה של החלקים, לפני החיבור שלהם. ידעתי שברגע שכל החלקים יהיו מוכנים, אצטרך להשאיר את הג'יפ אצל הפחח.
חודש ועוד חודש, והחלקים מוכנים. נסעתי לווליד בידיעה שאני נפרד מהג'יפ לכמה חודשים של עבודה. ברור היה לי שהבחור צריך להתפרנס מעבודות נוספות, כך שקצב העבודה לא יהיה רצוף.

הימים היו ימי קיץ 2001, ימי האינתיפאדה השנייה, ווליד עבר למוסך גדול יותר הכולל גם עבודות גדולות יותר, מה שמשך את העבודה על הג'יפ לתקופה ארוכה יותר. האמת, לא בער לי, מאחר וקצב התשלומים תאם את קצב העבודה… מצד שני, צחקנו עופר ואני, שיום אחד נראה את הג'יפ שלי במצעד בעזה, כשערפאת עומד עליו ומצדיע… אבל הג'יפ החל לקבל צורה. אחרי מחקר מעמיק בתמונות, סימנתי את כל החורים בדאשבורד שיש צורך להשאיר, כמו גם חורים במרכב. בתא המנוע היו ממש קרעים, אבל השארתי שני חורי כניסה של כדורים, למזכרת…

בקצה הקדמי, השלדה הייתה מחוררת ובלויה בחיבור למגן ולכן נחתכה באלכסון, כדי שהחיבור יהיה חזק והוחזרה לאורכה המקורי על ידי חלקי פלדה מכופפת, בעובי ובמידה המדויקת, מתוצרת – איך לא? -נכון, מריומה יקירתי… שם גם הוכנו תושבות חדשות למגן הקדמי כמו גם המגן עצמו. בטח, בטח שלפי שרטוט של ג'ון…
מאחר והכנפיים האחוריות לא היו מחוברות זו לזו, הוכן "ג'יג" שנתן את המרחק המדויק ביניהן. הדבר היה חשוב בשביל החיתוכים המדויקים הדרושים להתאמת הרצפה והדופן האחורית.

בסביבת הנהג, הוחלפה הרצפה כולה מלבד האמבטיה שמכילה את מיכל הדלק הצבאי. צבאי, קרי מיכל דלק עם בטן כלפי מטה, אשר מכיל יותר דלק. כשנחתכה הרצפה הישנה, כבר היה ברור שנחליף גם את האומגות אשר תומכות בכל המרכב, ואותן, איך אומרים? הכינותי מראש…
בצד של הנוסע המצב היה פחות חמור. לכן הוחלפו רק האומגה והחלק המחבר אותה, כולל מדרכת הצד.
את מדרכת הצד והרצפה הקדמית, ייצר ווליד בעצמו מפח מגלוון בעזרת ציור ומספרי פח… בטוח שמפעלי פורד לא יראו הבדל…
את הכנף האחורית השמאלית, שהייתה כאמור מחוררת ככברה,  החליף ווליד בכנף אותה ייצר בעצמו מפח מכופף שהבאתי אליו לפני כן. הבחור עיגל את הפח, לפי הכנף הישנה, חתך את הפתח לגלגל וחיבר את הכנף החדשה למקומה, בדיוק לפי החיתוך שביצענו.
הדבר אילץ אותי למדוד בקפדנות את מיקומי החורים של האביזרים השונים בכנף הימנית ולהעתיק בדיוק לכנף השמאלית.
רגע האמת הגיע. יישרנו את הג'יפ, לפי ה"ג'יג" והלחמנו את הרצפה האחורית למקומה. השלב הבא היה להתאים את הדופן למקומה תוך כדי שמירה שהמרכב יהיה ישר. "פיקים" כלומר נקודות הלחמה קטנות, שנראה שהכל בסדר. שוב מדידות בשביל לראות ששני הצדדים זהים והרוחב של הג'יפ בסופו, זהה לרוחב באמצע… ומלחימים, כלומר, ווליד מלחים ואני עושה קפה… לשנינו. כמעט בלון חמצן שלם, הלך לו על הלחמות הג'יפ. בסבלנות, עם כל הבקשות והביקורת שלי, הלחים ווליד את הרצפה משני צידיה, את הדופן האחורי, השלים את כל חלקי הבגז' השמאלי והימני ואת כיסויי בולמי הזעזועים האחוריים, אשר יוצרו לפי שרטוט של… ונחתכו במפעל… בטח שאתם יודעים כבר לבד…
עכשיו הג'יפ קיבל כבר צורה.

11 לספטמבר 2001, יום שלישי. עברתי אצל ווליד לראות מה התחדש. הג'יפ כבר צבוע בצבע יסוד. תוך כדי הכנת קפה הוא מספר לי שברדיו הודיעו ש"פייפר" פגע בתוך בית באמריקה… מה לי ולזה…

"סגר" באזור התעשייה מידי פעם וכל מיני הפרעות כאלה ואחרות ואנחנו כבר בנובמבר 2001. עכשיו הבדיחות של עופר ושלי מדברות על זה שבטח מהחלקים שווליד הסיר מהג'יפ מישהו מייצר קסאמים… כל פעם, לפני שאני יוצא לדרך, אני מתקשר אליו לברר שהכל שקט ואפשר להגיע…
המצב הביטחוני לא מזהיר, מה שמוריד את מפלס העבודה של ווליד למינימום ומעלה את תשומת הלב שלו לג'יפ שלי למקסימום.
הג'יפ נצבע, בצבע חאקי, כפי שהיה ביחידת SAS הבריטית, אלה שנלחמו נגד הגרמנים במצרים. זה מה שסיפרתי לווליד אחרי ששאל למה זה הצבע שאני רוצה.

"צבע מט?"
"שיהיה אורגינאלי", עניתי.

הבאתי לו צבע צבאי, מט, אורגינאלי מצה"ל. אלא שהגוון העכשווי כהה יותר מהגוון שהיה פעם. מאחר ועל הג'יפ היו שאריות צבע צבאי ישראלי, או בעצם, לך תדע אם לא באמת בריטי מקורי, ידענו לאיזה גוון צריך להגיע וכך מהל הצבעי את הצבע עד שהגיע לגוון הרצוי. בסוף נובמבר, כמעט שנה מאז שהתחלתי עם השיפוץ, מהם 4 חודשים אצל ווליד, הזמנתי גרר ולקחתי את הג'יפ הביתה לראשון.

הדבר הראשון שעשיתי, היה לפרק את כל מערכת החשמל לגמרי. המערכת הוחלפה עוד לפני שקניתי את הג'יפ ל 12 וולט. הוצאתי את כל השעונים, מתגים, חוטים ופנסים שהיו בג'יפ והתחלתי להרכיב צמה חדשה של חוטים. מעבר לפנסים הרגילים לכל רכב, יש לג'יפ גם אורות למלחמה. מאחור, עיני חתול בתוך הפנסים, מלפנים עיני חתול ופנס האפלה לנהג, על הכנף השמאלית.

לא, במלחמה לא היו לג'יפ מאותתים. בעצם, לא רק במלחמה. לא ייצרו אותו עם מאותתים, אבל חייבים לפי החוק.
נזכרתי שברכב אמריקאי, המאותתים הם חלק מאורות הבלימה. כל פעם שלוחצים על הבלם, נדלקים אורות הבלימה, אך שמוסיפים איתות, הפנס בצד הרלוונטי מאותת. הכנו, איתמר בני ואני, מעגל חשמלי, עם שני אוטומטים של וינקר – אחד לימני והשני לשמאלי, עם דיודות, שכאמור מעבירות זרם לצד אחד אבל לא לכוון השני…. כך הצלחנו להפעיל מאותתים על אורות הבלם. מאחר ובג'יפ המקורי היה גם וו גרירה, הכנתי מספיק חוטים שיספיקו גם לשקע של הנגרר, שעוד לא היה ברשותי…

תארו לכם קרב, בלילה, אתם נוסעים בג'יפ, דרוכים ופתאום צריכים לעצור… אורות הברקס מאירים את כל הסביבה… ממש לא מומלץ. בשביל זה השגתי מתג מקורי עם אפשרות לביטול אור הבלם ועם ניצרה, שלא יוכלו להדליק אורות בכלל, בטעות. זה לא אני, זה התכנון החכם. אבל זה דורש מערכת חוטים מסובכת מהמתג המדובר ואליו. התגברנו, עובדה, הכל עובד. גם עיני החתול.

מפתח? סוויץ'? מה פתאום סוויץ'? מאחר ומדובר ברכב מלחמתי, אין לו מפתח, אלא מתג OFF/ON על לוח השעונים. מסיטים את המתג, לוחצים על לחצן הסטרטר ברגל ומניעים…
בכל זאת אנחנו בישראל, השכינה שורה כאן על כולם ועדיף שיהיה סוויץ'. וגם מנעול הגה. את הסוויץ' התקנתי בתוך תא הכפפות, שלא יראו מבחוץ, כך גם את נורת הטעינה, של האלטרנאטור. את התושבת למנעול ההגה ואת התושבת לידית המאותתים מצאתי אצל אונגר, מיצור מקומי בשביל צה"ל.

מאחר והרכבתי זר חדש מסביב לגלגל התנופה של המנוע, התבקש גם שיפוץ לסטרטר.

כן, אונגר, אבל לא… גם ינוביץ לא… בשביל זה יש אי.ביי… הזמנתי בנדיקס חדש ואחרי שהגיע הלכתי לחשמלאי, כן אחד הותיקים בראשון, אצלו החלפתי את מיסבי ההחלקה, מה שכולנו מכירים כבוקסות, ואת הפחמים והבנדיקס. הסטרטר בנוי ל- 6 וולט. אבל מסתבר ש- 6 וולט מלחמתיים, זה כמו 12 היום. והסטרטר עובד מצוין!

כך עברו להם עוד כמה חודשים של עבודת הרכבה מדוקדקת. עד היום בו התקנתי את 3 לוחיות הזיהוי וההדרכה על מכסה תא הכפפות.

יום שישי, 31/5/02 הגעתי בפעם הראשונה עם הג'יפ למפגש של המועדון באצטדיון רמת גן. השקה, לא עשיתי עד היום.

כמה חודשים מאוחר יותר, פיתחתי את התמונות מתהליך השיפוץ ואחריו. מאחר והמצלמה לא הייתה דיגיטלית, הכנתי "בוק" לווליד, שיהיה לו למזכרת. נכנסתי למוסך וחיפשתי אותו.

"הוא איננו," נאמר לי על ידי אחד הפועלים, "לא יבוא יותר."

"מה קרה?" שאלתי, כשמחשבותיי בכיוון רישיון עבודה וכו'

"הוא איננו. מת."

מסתבר שהייתה פעולה של צה"ל בג'בליה, מקום מגוריו. אביו עלה לגג ביתו לראות מה קורה ונפגע מכדור תועה. ווליד, שהיה בבית, עלה לגג להוריד את אביו הפצוע ונפגע גם הוא. את התמונות לא השארתי במוסך. חששתי שהצילומים של ג'יפ צבאי יהוו בעיה במחסומים.

סיפור אמיתי או לא, מגיעה לו מילה טובה. הוא היה פחח מעולה. אולי אמצא דרך להעביר את האלבום למשפחתו.
ומילה טובה גם לשלום אונגר שנפטר בשיבה טובה. הוא הרשה לי להסתובב חופשי בכל המחסנים שלו בצריפין ואשדוד ביודעו שאיני לוקח משהו שאינני צריך.

מאז, כבר הספקתי להחליף את הריפוד בכיסאות מלפנים לאחר שהחתולים שבסביבה דאגו לטפל בו עם ציפורניהם.
הג'יפ עומד דרך קבע בחוץ, מכוסה בכיסוי נושם, נרטב ומתייבש לפי עונות השנה וכמעט שאינו מחליד.
תיקוני צבע פה ושם וזהו. כמו כן, התקנתי מיכל עודפים חיצוני לרדיאטור, כפי שהיה מותקן בג'יפים שלחמו במדבר. תתפלאו, אבל מצאתי אותו אצל אונגר. ובנוסף, אנטנה מאחור שתרם לי חבר יקר.

בשנים האחרונות החלטתי לאבזר את הג'יפ בסממנים של "שועלי שמשון". הוזמנו מדבקות עם הכיתוב לפי הצילומים שיש לי וכן שני מקלעי 34MG, "משין גיברן", שזה מכונת ירייה בגרמנית, משנת ייצור 1934, להרכבה עצמית, רפליקות כמובן. כמו כן, הכנתי מספרים צה"ליים לפי התמונה שיש לי מאבא.
בשביל לראות את הדבר ה"אמיתי", נסעתי למוזיאון בתי האוסף של צה"ל, שם צילמתי מכל זווית את הג'יפ שעומד שם. לתדהמתי, התברר לי שהמספר על הג'יפ זהה למספר שעל הג'יפ שאבא שלי נסע עליו במצעד ברחובות – כלומר, זה הג'יפ שעומד במוזיאון.

בינתיים, ילדיי גדלו והם מוציאים את הג'יפ למרעה בעצמם, יחד עם בנו הצעיר של עופר, שגם הוא כבר לא ילד. לא יוצאים לשטח לבד! אני מזכיר להם את השבת ה"אלכסונית".

במאי 2008 השתתפתי עם הג'יפ ועם חברי הטוב חנן קובל, בראלי למכוניות עתיקות בקפריסין וזכינו במקום ראשון בקטגוריה של המכוניות העתיקות ביותר.

עכשיו כבר יש לג'יפ שלי צמיגים חדשים ומכשיר קשר צבאי ישן. בסוף, גם אני אהיה מרוצה.

איני חוסך מהג'יפ טיפולים, אבל במקביל, איני שומר אותו בצמר גפן ומשתתף בטיולים של המועדון ואחרים.

כאן מסתיים סיפורי לבינתיים, אך לא תמו מעלליו של הג'יפ – ללא ספק!

דורון

לתגובות