בשנות השמונים, כל ילד חלם להופיע בפסטיגל, והיום כל נער רוצה להיות "כוכב נולד".  ואני החלטתי ללכת עד הסוף ולהיות חבר מערכת של "הגה בשטח".

1977.  הו-הא מה קרה? צסק"א אכלה אותה!  וגם ההורים שלי!  מכבי ת"א חזרה הביתה עם גביע אירופה, ואמא שלי חזרה איתי.

1982. אחרי אין-סוף ביקורים אצל כל המומחים הגדולים, הורי מבינים שאין תרופה למחלה שהתגלתה אצלי – 4×4 (לא, זה לא שש-עשרה…)

אבא החליט לאמץ בלייזר שנת 81'.  הכי מגושם.  הכי גדול.  הכי כבר.  הכי תשומת לב.  בשנים ההן, היו כמה מאות רכבי 4×4 ובכל מקום היית נחשב לסלב.

1995.  סוף-סוף לאחר, כן כן, לא פחות משישה טסטים (מה לעשות שהטסטרים נכשלו פעם אחר פעם) יש רישיון!  אבל מה לעשות?!  תקציב לג'יפ גדול ואמיתי עדיין לא היה, אז התחלנו במשהו קטן – סוברו 600.  זהו הרכב היחיד בו הצמיגים וגלגל ההגה הם באותו הגודל, ובמהירות שיא של 70 קמ"ש מראות הצד מתקפלות אוטומטית לקבלת אווירודינמיות.

כל השנים האלה, וכמובן עד היום, אני צובר מגזיני-רכב ועד היום הצטברו אצלי מאות שכאלה.

במהלך השנים, עד שיבוא היום וה- JEEPיהיה בחניה, השתעשעתי עם חיקויים – "טרנואים" ו"די-מקס".

2009.  מבצע מנצח של מותג JEEP, ולאחר שבועיים Wrangler JK Unlimited כסוף, ארבע דלתות, מצטרף לחיק המשפחה. כמה חודשים לאחר מכן, אני מחליט להקים את "מועדון הרנגלר הישראלי" Wrangler-Life.com יחד עם חברי יהודה לבי.

2010.  פריצת גבולות.  המועדון מזנק מ-0 ל-100 כמו פרארי אדומה (אגב, בפרארי מודים בכך שפרארי אדומה מהירה יותר מכל פרארי בצבע אחר).  ואז, קורה הדבר האמיתי שישנה את חיי מן הקצה אל הקצה – אני מוזמן לפגישה עם עורך "הגה" ו"הגה בשטח", קינן.

באתי. נכנסתי. נדהמתי.

לא מבין איך לא אמרו לי לבוא עם נעליים גבוהות וקיטבג?!  -חמ"ל אמיתי.

המקום כמו שטח צבאי סגור.  הסודות הכי גדולים נמצאים החדרים הסמוכים.  אני עדיין נחשב ל"גוף זר" והחברים סביבי עוברים לדבר בקודים.  ובצבא כמו בצבא, ובשטח כמו בשטח, קפה שחור – רק מהפינג'אן.  על גזייה.  רגע לפני…  (ברור שיש גם "טומטום חשמלי").

אז, זהו, קוראים יקרים.  אני מקווה שתורידו הילוך ושתיהנו מהמדור החדש, מהכתיבה ומהסיפורים.

עצה קטנה – כדי להפיק את מרבית ההנאה משירותיי, מיצאו לכם איזה שישי רגוע, התיישבו על הכורסא האהובה, נשימה עמוקה…  קריאה נעימה!

תודה.

שלכם,

עמית JK פריד

לתגובות לחצו כאן