יום חמישי. שמונה בערב. שמינית גמר המונדיאל. הפלאפון מתחיל לזמר – אחד מחברי לטיולי הג'יפים. "מה המצב?" אני שואל, ואז מתחיל החידון…

אני מאמין שאת החוויה עליה תקראו מייד עברתם רובכם, אם לא כולכם.

"תגיד," שואל חברי הטלפוני, "עד כמה אתה גבר?"
"מה העניין?" אני שואל.
"אתה גבר?"
"במה מדובר?"
"עד כמה אתה ספונטני?"
"יש לך ביצים?" וכו'…
וככה זה נמשך… ונמשך…

אחרי דקות ארוכות של התלהמות, סוף-סוף אני שומע את מה שיש לו לומר."מחר בבוקר יוצאים לטייל בדרום. אתה חייב לבוא. אנחנו פורצים מסלול חדש. אז מה אתה אומר?"

"מה אני אומר?! ראשית, לפני חצי שעה הודיעו על שרב כבד בסוף השבוע; שבוע שעבר יצאתי לטיול ולא ביליתי עם משפחתי; בשבוע הבא גם יש טיול; וחוץ מזה, מחר יש שני משחקים חשובים במונדיאל, זה מה שאני אומר".

להפתעתי, החבר איכשהו הבין אותי, אמר "חבל" והרגשתי כבר איך הוא מנתק את השיחה. שנייה לפני כן, אני עוד מספיק לשאול אותו מי מגיע. במקום לתת לי צרור של שמות, הוא מריח כאן פתח למהפך ופשוט אומר "כולם". "תקשיב," הוא אומר לי, "אני בשעה הקרובה עוד ער אם יהיה איזשהו שינוי…"

אני כמובן דבק בעמדתי ומשיב, "לא, לא, לילה טוב." החל מרגע זה היו אלו שישים הדקות הגורליות ביותר עבורי. אולי בכל זאת? אבל יהיה נורא נורא חם… מצד שני לרנגלר יש מזגן… אולי בכל זאת קצת שקט מהשבוע המטורף… אבל מה תגיד לאישה…
וגם יש מונדיאל… נו, שטויות, זה רק שמינית הגמר…

עזוב! שב בבית. תנוח. תבלה עם האישה ושני היקטנים. אתה כבר חודש רוצה להחליף את המנורה השרופה בסלון, וכבר שבועיים אתה מתכנן לתלות לילד את התמונה בחדר. גם את המחסן צריך לסדר, לשטוף כלים, לעשות אבק.

בקיצור, יצאתי לטיול (לא לפני תחנונים לאשתי והבטחה לסדר הכול כשאחזור).

מה אני אגיד לכם? הגעתי למקום המפגש – היו שלושה כלים ברוטו, כולל אותי.

"איפה כולם?" שאלתי. "אה, לא, הם ביטלו. אבל לא נורא, יהיה מגניב."

כמה שהיה חם! והמסלול קשה! מינימום לפרוץ את דרך בורמה. לקינוח גם נשברה צירייה.

וכל הדרך חזרה אתה חושב לעצמך מי האדם אשר אמור במצבים כאלה להטות את כף המאזניים.

עמית

הכתבה פורסמה בעיתון 'הגה בשטח'.

לתגובות לחצו כאן