סבא שלי עליו השלום נהג לומר "כשתהיה עשיר, תקנה אוטו ישן.  כשאין כסף, קונים חדש."

אין ספק שגם חברינו בעלי ההון והממון מרגישים את מצבה העגום של כלכלת העולם ואיך המצב במדינות ערב משפיע ישירות עלינו – בעלי הג'יפים.  מחירי הדלק הפכו אותנו להרבה יותר מחושבים, שקולים וחסכוניים.

אז איך קרה שמרוב חיסכון הצלחנו לבזבז קרוב ל- 10,000 ₪ ב-21 שעות?!

מעשה שהיה, כך היה…

התכנון

רציתי להכין כתבה על רכבי CJ ובעליהם ועל הדרך לצלם את ג'יפ החודש.
כולם שמחו, אבל רצו להתחשב במצב ולנסות לחסוך עד כמה שניתן.  אז הוחלט שכמה חברים ישאירו את רכבם בבית ויצטרפו לחבריהם ויחלקו בדמי הנסיעה.  כמו כן, היות ולא רצינו לחזור מאוחר ולהיתקע בפקקים, החלטנו להשכים קום ולצאת לדרך מוקדם בבוקר ולחזור חזרה בשעות אחה"צ המוקדמות.
את כל זה לא הייתי כותב אלמלא האירוע שאותו עברתי באותה שבת.

בפועל

יום שבת.  חברי צ'יקו בעל CJ יפיפה מגיע לאסוף אותי בשעה (שימו לב!) 05:30 בבוקר.
בתחזית אמרו "יום יפה ונעים" ולא היה ברור לי מדוע צ'יקו מחכה לי ברכב עם כובע גרב, מעיל סגור עד האף וכפפות.  לאחר נסיעה קצרה וירידה לכביש המהיר – הבנתי!  אני ב- CJ – חלונות ברזנט, גג ברזנט, הרוח חודרת פנימה באין מפריע וחימום – אין!  אז קר!

צ'יקו שולף כובע כלב סטייל צה"לי, ואני בהחלט מרגיש כפודל שמוציא את ראשו מחלון הרכב.

"על זה בדיוק רציתי לדבר," אני פונה לצ'יקו בצעקות, כי אין שום דרך אחרת לדבר ב- CJ – וזה עוד לפני שהרדיו התחיל לנגן.
וכמובן, יש תשובה.

השאלה נשאלה באזור מחלף פולג.  התשובה התחילה גם בפולג והסתיימה בכניסה לפאג'ר – אתם יודעים, באזור גשר אריק…
עיקר התשובה שלו הייתה שזהו רכב פשוט ואמין, עם נשמה ענקית, רכב אמיתי לשטח – לטוב ולרע, בלי טכנולוגיה של NASA ובלי פלסטיקים שנשברים.

מתגלגלים בשטח עד להגעה לשטח בוצי כגודלו של מגרש כדורגל, וכשאני אומר "בוצי" הכוונה היא לבוץ השחור והדביק של רמת הגולן.  באמצע הביצה החליט המפלג המיושן והעתיק, ש"זהו!" והביא את ה- CJ היפה והחמוד אשר מקבל יחס חם ואוהב לעצירה.

פעם-פעמיים-שלוש… מנסים להניע – וכלום.

טוב, מי נכנס עכשיו לביצה לרתום את הרכב? -כמובן, בעל הרכב.
מהכיסא, הישר למכסה המנוע, קושרים ולאחר דקה אנחנו בחוץ.  השעה 09:30 בבוקר.  כל החברים נאספים סביב הרכב ומנסים להחיותו.
אני מצלם…ומצלם…ומצלם…  בסביבות 11:00, הפסקת סנדביץ'.  קצת נרדם.  ובשעה 13:00, מודיעים לי שזה כבר לא ילך ונגרור את הרכב לכביש.

כמו בכל חבורה, יש אחד שהקול שלו נשמע יותר משל אחרים, וזהו ניר.  ניר מחליט להמשיך במסלול עם הרכב של צ'יקו בגרירה עד למפגש הבא עם כביש, במקום לחזור ולחצות שוב את הביצה.

לאחר נסיעה לא פשוטה, לא קלה, ללא ברקסים או היגוי ועם המון בוץ, מושך אייל את צ'יקו לחוף מבטחים.

עכשיו, השעה כבר 16:00.  מזמינים גרר.  מכיוון שבתכנון המקורי, בשעה זו היינו כבר אמורים להיות ברדיוס של כקילומטר מהבית, איננו מצוידים במזון, אז עכשיו צריך גם לאכול…

אנחנו נמצאים סמוך ל"רפטינג הירדן" ובמקום ישנה מסעדה בה השבענו את תאבוננו וחיכינו לגרר.
17:45.  יש גרר.  לאחר הוצאה של כמה מאות שקלים במסעדה ועוד כמה מאות שקלים על הגרירה, צ'יקו לא נוטש חבר בשדה הקרב וממשיך עם רכבו בגרר.
אני עובר ל- CJ של איציק.  מתחילים בנסיעה לכיוון הבית.
אני פונה לאיציק ואומר, "נו, מה יש לך לומר להגנת ה- CJ?"
"אצלי ברכב," אומר איציק, "הכול מטופל לפי הספר, ולראיה – אני עדיין פה ועדיין נוסע."
איציק לא מסיים את המשפט, ואנחנו בשולי הדרך, כקילומטר אחרי צומת עמיעד.  תקועים.

18:30.  מודיעים בקשר לניר, "הרכב לא מניע".
אין הרבה מקום בשולי הדרך, וקצת חשוך, אז נעמדנו מחוץ לרכב, בצד הכביש.  עכשיו שוב קר לי, ואני מבקש מניר שאם תוך חצי שעה לא מניעים, אז – גרר.
ניר אומר "בסדר" ובשעה 23:00 הוא באמת מוותר.  מזמינים גרר.

חצות.  מגיע גרר מספר 2 לאותו יום.  שוב, כמה מאות שקלים.
עכשיו, אחרי שנפרדנו משני כלים, נאלצנו להידחס חמישה לתוך ג'יפ קצר.  עכשיו, אני כבר בטח לא יכול לומר שקר לי.
לאחר שעשינו סבב להוריד את החברים, כל אחד בביתו, אני הגעתי הביתה ב- 02:30, עם כמה מאות שקלים פחות, ללא כתבה על רכבי CJ או בעליהם, ללא ג'יפ החודש….

סוף טוב – הכל טוב.  אנחנו זכינו לחוויה מדהימה והג'יפים זכו ללינה חמה וטיפול אוהב אצל חברנו ניקולא.

תודה רבה לכל החברים אשר לקחו חלק בחוויה.

אז, סבא צדק או לא?

עמית

לתגובות לחצו כאן

הכתבה התפרסמה במגזין 'הגה'.