לכבוד יום ההולדת למדינה החלטנו לזמן למפגש שניים מהאייקונים הגדולים של צה"ל ולבדוק מה השתנה מאז ואיך הם עומדים בתלאות הזמן.

בדיוק סיימתי שבועיים של מילואים עם חוד החנית של צה"ל בתחום המוטורי (האמר H1) כשהנייד שסוף סוף התחבר לאנטנת הסלולר צלצל ועל הקו העורך הכל יכול. "הצלחנו לארגן למחר (יום שישי) כמה רכבי שטח משופצים מההיסטוריה של צה"ל לכבוד יום העצמאות ואני צריך שתכתוב על זה." כך מצאתי עצמי מתעורר בשישי בבוקר עם זריחת החמה, בדיוק כמו בשבועיים שלפני כן, בדרך למפגש עם היסטוריה צה"לית.

ראש פרק: וותיקות

לא ננבור עוד פעם במורשת ג'יפ, אבל אני חייב להודות שלגעת במתכת של האקזמפלר הספציפי שיוצר במפעלי פורד ולחם בחזית במלחמת העולם השנייה ומאוחר יותר גם במלחמת העצמאות גורם לי להתרגשות רבה, וזה עוד לפני שהתחלנו לנסוע. דורון הבעלים הגאה החליט לשפץ את הג'יפ ששירת את אביו במסגרת יחידת שועלי שמשון אבל לא ברמת מוזיאון ש"לא יריח גרגר בוץ" כפי שהוא מציין, אלא כרכב טיולים שגם בגלגולו הנוכחי כבר כבש את רוב המעלות המפורסמים בארץ וגם הראה אגזוז ללא מעט ג'יפים חדשים ומשופרים. כשמדברים על הגלגול הנוכחי נציין שמלאכת השיפוץ ארכה זמן רב והיא כזו שדרשה אהבה רבה נוכח מצב הגרוטאה המחלידה שרכש דורון בשנת 97. הג'יפ פורק לגורמים והורכב מחדש, כשחלקים רבים שלא היו בנמצא יוצרו במיוחד. המרכב הרקוב שוחזר ובעיקר מציין דורון את הרצפה שהייתה רקובה לגמרי ונבנתה מחדש. אין הרבה תחכום בג'יפ הזה מודל 42 אבל המנוע, תיבת ההילוכים ותיבת העברה פורקו ושופצו והכל פועל ומשתלב בדיוק כמו לפני 70 שנה. לאחר הרכבתו מחדש נצבע הג'יפ בצבעי חאקי, זכה למספר צבאי זהה לזה שנשא הג'יפ ששירת את אביו ב"שועלים" ונוספו לו שני מקלעי MG34 ברוח התקופה.

אותנו קל מאוד להרשים בכל הקשור לענתיקות, ובמיוחד כאלה עם כל כך הרבה מורשת, אבל מסתבר שגם השופטים בראלי בינלאומי למכוניות עתיקות שנערך בקפריסין לפני מספר שנים התרשמו עמוקות והעניקו לדורון את המקום הראשון בתחרות.
למרות גילו הוותיק, ארבעת הבוכנות מתעוררות לחיים בקלות, הכל עובד כמו שעון וזה פשוט תענוג לסייר בין הפרדסים, היינו מעדיפים קצת יותר זמן בקוקפיט ואולי גם נוף חולי יותר סטייל סיני והנגב כיאה ל"שועל". אבל גם כאן, במרכז זה פשוט תענוג לטייל עם הקשיש הזה והאמפטיה שהוא זוכה לה מהסביבה רק מעצימה את החוויה.

ראש פרק: רם דרג

בשנות השמונים אם היית חייל ובלייזר היה מופיע באופק כדאי מאוד היה לדגם את הופעתך. השברולט המרובע הזה שימש בתחילה אלופים מפקדי אוגדות ואח"כ גם מח"טים ומג"דים, בדיוק הדמויות שגורמות לכל חייל צעיר להימתח לדום ולעצור נשימתו. הבלייזר המככב כאן עבר שירות ארוך על מדים אזרחיים בשב"כ, עד שנקנה על ידי סוחר נשק שהשתמש בו לגרירת קרונות סוסים. אסף רכש את הבלייזר לפני שנתיים לאחר שבעליו עזב את הארץ והשאיר את הבלייזר לעמוד ללא נוע במשך 14 שנה באורווה. האמריקאי המגודל היה חלומו הרטוב של אסף שמשפץ להנאתו מכוניות ואופנועים. להבדיל מהג'יפ של דורון, כאן לא היה יותר מדי מה להחליף, פרט לצנרת המים הבלייזר נשמר במצב מצוין, הפנים שלו נראה רענן יחסית, מושבי העור המרווחים לא נראים כאלו שעברו 26 שנים וכך גם שאר הפלסטיקה ולוח המחוונים. להחליף לא, אבל להוסיף כן ובהחלט, כך חזר הבלייזר לצבע החאקי-מט הצבאי התווספו מכשירי קשר שנקנו מעודפי צבע (לא שמישים אם מצ"ח מאזינים…), אנטנה, רשתות הסוואה וגם אפודי קרב, קסדות חי"ר, מנת קרב עם לוף וכל הציוד שצריך המג"ד או המח"ט כדי להישאר בשליטה גם ב"סיור שטח" עם הפקידה ברכב ב' שלו. ביום המבחן כשל הסטרטר של הבלייזר והגיר האוטומטי שלל הנעה בגרירה כך שמעבר לרושם הסטאטי אין הרבה מה לומר, הוא לא מצליח לגנוב לג'יפ הקטן את תשומת הלב, אבל הוא מאוד מרשים לכשעצמו וכל עובר אורח טורח לספר לנו על איך הוא (בה' הידיעה) חילץ את הבלייזר של המג"ד/מח"ט/אוגדונר מהבוץ/חול/מעלה ולמעשה כך הוא הציל את המדינה. לכל אחד יש סיפור כזה לא?

ראש פרק: מסדר סיום

מורעלים החבר'ה האלה, אני אומר לעופרן הצלם כשאנחנו נפרדים לשלום בדרך חזרה למערכת. אפשר להגיד הרבה דברים על התבגרות, ועל הצורך להשתחרר מהצבא בשלב מסויים, אבל האמת היא שהאמפטיה והנוסטלגיה הרבים שגרומים שני הרכבים האלה לציבור כל כך גדולה וזה לבדו שווה הכל. שני הכלים מזכירים לנו מאיפה באנו ואת הדרך הארוכה שעברנו ובימים אלו אין דבר חשוב מזה. חג עצמאות שמח.

לתגובות לחצו כאן

הכתבה פורסמה במגזין 'הגה בשטח'

כתב: ניר בן-זקן
צלם: נועם עפרן, עמית פריד