בחודש יוני 1940, כשמלחה"ע השנייה כבר באופק, הצבא האמריקאי החל לאסוף הצעות מחיר מ- 135 יצרני רכבים בארה"ב לבניית רכב רבע טון "קל" שיותאם לצורכי הצבא ולדרישותיו שכללו בין היתר הנעה 4X4, תיבת העברה עם שני הילוכים, מומנט של כ-12 קג"מ, להכיל ארבעה אנשים סה"כ ולהפיק 50 כוחות סוס.
רק שלושה יצרנים נענו לאתגר והגישו לצבא הצעות מחיר – בנטם, וויליס ופורד – ברבות הימים היו אלה שלושת היצרנים הללו שהניחו למעשה את הבסיס למה שמוכר כיום ברחבי העולם כולו כ- JEEP.

 

חברת וויליס-אוברלנד סיפקו את אב הטיפוס שנקרא "קואד" (Quad) על שם מערכת ההנעה הכפולה שהותקנה בו. אב הטיפוס הוצג באירוע חגיגי בנובמבר 1940. העיצוב של הרכב הושלם בתוך 75 ימים בלבד ויוצרו ממנו רק שני אבי טיפוס בסופו של דבר – ה-MA וה-MB – האחרון מבין השניים הוא הדגם שיצא לייצור סדיר.
מה שייחד בזמנו את הרכבים של וויליס מרכבים של יצרני רכב אחרים היה מנוע ה- L134 שלו שזכה לכינוי "Go Devil". למנוע זה היה יותר כח מלמנועים של יצרים אחרים וזה היה גורם מכריע נוסף בבחירת החברה לייצר את הרכב הצבאי החדש.

ה-MB צוייד במנוע ה- L134 שהציע מומנט של 105 קג"מ (הרבה מעבר לדרישות הצבא והרבה מעבר למה שיכלו יצרנים אחרים להציע).
גורם עוד יותר מכריע בהבדלת ה-MB מאחרים היה הביצועים שהציג והאפשרות לשנותו ולהתאימו לצרכים השונים והמשתנים של הצבא.
הרכב כיכב במלחה"ע השנייה, לאחר שהועמסו עליו מכונות ירייה ללחימה ו/או אלונקות לפינוי הפצועים משדה הקרב.
כמו כן, הרכב שימש גם את חברת הטלפונים בזמנו והיה כל כך אמין ואהוד ששימש גם להסעת המכובדים ביותר – כדוגמת נשיאי ארה"ב וגנרלים של הצבא.
הרכב היה כל כך מוצלח עד כי האמריקאים מצאו לנכון לתת לו קרדיט על עזרתו לכוחות ארה"ב ובנות בריתה בניצחון המלחמה הגדולה.

 

פעם, מזמן, לפני שנים רבות, היו ימים בהם רכב שיכול להגיע לכל מקום ולעבור כל דבר היה בגדר חלום…

החלום הפך לרעיון, הרעיון הפך למציאות, המציאות הפכה לאגדה והאגדה הפכה לאייקון – לסמל – בעבר בהווה ותהיה כך גם בעתיד.