הסטיישן הראשונה באמריקה, שהייתה עשויה כולה מפלדה, הופיעה לראשונה ביולי 1946 כמודל Jeep Station Wagon 463 (סטיישן 463) וזו הייתה הפעם הראשונה שצביעת רכב דימתה את המראה ה"עצי" בשלושה גווני צביעה.

רכב השירות הזה העשוי פלדה ומציע מינימום תחזוקה ובלאי מופחת, שלא סבל מקילוף או חריקות פתח עידן חדש של רכבים בסגנון גימור ומראה "עץ".

 

הדלת האחורית המתקפלת של הרכב ממש הקדימה את זמנה – רוב המכוניות אז יכלו לשאת מטען בגודל של 10X20 ס"מ רק באופן אופקי; רק הוויליס סטיישן ווגון יכול היה לאחסן את אותו המטען גם במאונך.

 

פנים הרכב ניתן היה לניקוי בקלות רבה – דבר שנשא חן בעיני משתמשים רבים שהרכב שימש אותם גם כרכב משפחתי וגם כרכב עבודה.

 

 

"דוחות לצרכן" גיליון אוקטובר 1950 הצהיר, "הוויליס סטיישן ווגון הינו הרכב הטוב ביותר בתחומו ואין לו מתחרים!"

דגם הסטיישן ווגון הוצע למכירה גם בגרסאות שונות לשימוש כרכבי משלוחים – גרסת סדאן, גרסת פאנל וגרסת השימושיות – בכולן, שתי דלתות תא ההעמסה מאחור היו אנכיות.

 

 

בשנת 1949, ההנעה הארבע-גלגלית הוצגה לראשונה לעולם הרכב. לימים, המצאה זו הכתירה את הוויליס סטיישן ווגון לסבא-רבא של הגרנד צ'רוקי.

הסטיישן ווגון יוצרה במשך כמעט 20 שנים – יותר מכל רכב אמריקאי אחר באותם הימים.