הג'יפ השחור נאחז בציפורני צמיגיו במדרגת הסלע הגדולה; נראה היה כי ה-TJ לחוץ במקצת מהמצב, וכך גם הייתי אני – נמעכתי אחורנית אל משענת מושב הנהג, ראיתי רק שמים כחולים מלפנים, סלעים כבירים מסביב, החרטום הזדקר והתנודד בצורה מפחידה… לא חששתי להתהפך לאחור, אבל הפדיחה – נחיתה הצדה והתהפכות על הסירה הקוצנית שמשמאל – יכלה להיות קרובה מאוד. מדרגת הסלע הייתה מאתגרת, אם כי לא קיצונית בטירוף, אבל הבעיה הייתה שבדיוק אז ושם התקלקלה הנעילה האחורית. בכל ניסיון טיפוס התרוממתי כמחצית המטר, ואז צנח הג'יפ לאחור, היטלטל ימינה ושמאלה. הלחץ בתא הנהג התגבר, ולפתע הרגשתי את כף רגלי הימנית מקפצת בעצבנות… לא מטפסים מדרגה כזו עם רגל רוטטת על דוושת הגז, בוודאי לא עם תיבת הילוכים ידנית; ריסנתי את הרגל וניסיתי עוד פעם, ועוד פעם. ואז החלטתי כי למרות סיפורי הגבורה של משלט 21, לא תמיד "המעז מנצח" ולפעמים, "השפן, חוזר הביתה בשלום". שילבתי רוורס, משכתי שני מטרים ימינה והמשכנו בדרכנו, בלא נזקי בשר וברזל. בזאת חסכנו סצנת חילוץ מיוזע ותיקוני שטח, שיכלו לגזול לנו את שרידי היום הקצר.

 

ארבעה, ארבעה על הג'יפ הדוהר

 

ה-TJ 2005 של באסל הוא דוגמה קיצונית ל-Jeep המשופר לצורכי עבירות טהורה – הפלטפורמה היא רנגלר אנלימיטד שתי דלתות, דגם ביניים שחיבר בין הרנגלרים הקצרים של פעם ובין האנלימיטד מרובע הדלתות. תצורה זאת מציעה בסיס גלגלים ארוך במקצת מהקלאסי, אבל משאירה את המרכב קומפקטי עם שתי דלתות בלבד, "כמו שצריך". הוסיפו לכך תיבת הילוכים ידנית בת שישה הילוכים, יחסי העברה קצרצרים, מערכת מתלים Full Traction, צמיגי 35 אינץ' והגבהת מרכב מסיבית, ותקבלו את מכונת העבירות המאיימת של באסל נואטחה מנצרת. על הדרך הוסיף באסל מצמד Heavy Duty, ציריות וצלבים משופרים, מפלט פתוח ושאר תוספות המקובלות בקליפורניה.

באסל לא עוצר באדום, אבל השיירה שלנו הורכבה מג'יפים שמרניים יותר; ה-YJ של רן הלוי חגג לאחרונה 21 שנים, והוא נאמן לחלוטין למצבו המקורי, משנת 1995. זהו דגם סהרה מפואר ארבעה ליטר, תיבה אוטומטית שלושה הילוכים, עם כ-150 אלף קילומטרים על השעון. ה-YJ הלבן נקי ומסודר, עוטה ניקלים נוצצים מעודן ושמור היטב. אין בו הגבהות ושיפורים, אבל מידותיו הצנועות ונעילת דיפרנציאל אחורי אפשרו לו לטפס בקלילות במעברים טכניים, שהיו מקלפים את הפלסטיק מרוב הג'יפים הנמכרים היום באולמות התצוגה. בתוך הקבינה נקי וממוזג (!), נעים ומפנק, בסגנון הפלסטיקה הבסיסית של המאה שעברה. עבור שוחרי נוסטלגיה אמריקנית זהו הדבר האמתי.

ג'יפ YJ הוצג ב-1987, ושוחרי המותג הזדעזעו; איך אפשר להציג Jeep עם פנסים רבועים, הזדעקו במקהלה יבבנית, הרי זו פגיעה בקודש הקודשים. ה"עיניים של ג'יפ חייבות להיות עגולות!" התאבלו, בעודם מספידים את ה-7CJ, קלאסיקה מוטורית משובחת המיוצגת אצלנו היום על ידי ה-Seven הירוק של צ'יקו. יש משהו מתוק ונוסטלגי בג'יפ הקשיש ומעוגל הלחיים, קסם שאי אפשר לעמוד בפניו. ה-Seven של צ'יקו נאיבי כמו סרט הוליוודי מהמאה שעברה, קשוח ואותנטי כמו קאובוי מנוואדה, ענייני וטהור כמו החלוצים שחיפשו את המערב.

בתחילת המבחן התבצרתי מאחורי הגה ה-Seven, ועשיתי בו את תחילת הדרך. קילפנו מעליו את הדלתות ואת דפנות הברזנט, ובעליצות טיפסנו את המעלה. ה-7CJ קופצני במקצת, ספרטני במקצת, אבל ככה זה היה בימים ההם… צ'יקו מקפיד לשמר את רוחו המקורית של האייקון המוטורי, אבל אינו בוחל בשיפורים סמויים שיעניקו לו שיסייעו בידו – מנעילות דיפרנציאל לוק-רייט ורדיאטור לתיבת ההילוכים האוטומטית, עד שיפורי חשמל ומושבים של דגם "סהרה". בסבלנות ובקפדנות הוא אינו מפסיק לטפל בכל מכלול ומחוון, מאוהב בג'יפ שלו מעל לאוזניו.

 

כמובן כמו כל מנוע קרבורטור, גם ה-Seven שלנו החליט לדומם מנוע בעיצומו של המעלה למשלט, אבל לא איש כצ'יקו יתרגש מהעובדה שדלק אינו מגיע למאייד; כמה תעלולים מכניים וחשמליים, קצת עקשנות, והוא טס עם ה-7CJ לפסגת המעלה. הנעילות וכן סרנים מחוזקים, ובעיקר נהיגה נחושה הקלו את המלאכה. כבוד לגריאטריים.

 

ומה עם "בָארבִי"?

 

לעומת הדורות המייסדים, רנגלר JK אנלימיטד נראה כמו ג'יפון עירוני שבכלל לא מבין מדוע לקחו אותו לטרשים המאובקים. הוא נמוך ומעודן, עוטה פגושי פלסטיק מגודלי פרא וכנפיים קדמיות שאינן מכבדות כלל את הדורות המייסדים. התירוץ למבחן המחודש היה העובדה (המצערת?) שבדגמי 2011 בוטלו הנעילה האחורית הנשלטת וניתוק המוט המייצב; זוהי "הרעת תנאים" לעומת המקור, והיה חשוב לנו לבדוק אם נפגעו ביצועי השטח של הרנגלר העדכני ואם כן, עד כמה.

אנחנו שמחים לבשר לכם כי מעל פסגת משלט 21 ה-Jeep הנוכחי נשאר רכב שטח עתיר יכולות; הדיפרנציאל האחורי המוגבל חלקה ובקרת המשיכה האלקטרונית פועלים היטב גם בשטח טכני מאוד, אפילו שאנחנו מעדיפים נעילה נשלטת מנעילה אוטומטית, גם על בקרת המשיכה היינו שמחים לוותר בנהיגת דיונות. גם שוחרי המותג יכולים לייבב עד מחר על המנוע ה-6V רדוד הכוח ועל תיבת ההילוכים הפרימיטיבית עם יחסי העברה ארוכים מדי, אבל בסופו של דבר – הג'יפ הזה יודע לרדת לשטח טכני ולצאת משם כמו גיבור. היום – כאשר כבר אי אפשר לקנות בארץ דיפנדר, ואפילו לא האמר 3H – רנגלר נשאר רכב השטח הטוב ביותר שאפשר למצוא באולמות התצוגה של רחוב המסגר.

 

בעבור יכולת השטח המשכנעת, בזכות האישיות הרומנטית ובהתחשב ביכולת המלבבת לפרק את הגג הקשיח אנחנו מוכנים לקבל את מגבלות ה-JK בכביש. רציתם ג'יפ? קבלו ג'יפ! ג'יפ עם רעשי רוח וצמיגים, התנהגות כביש שאינה מכבדת רכב שעולה 225 אלף שקלים, חומרי דיפון וכיסאות שאינם מתאימים למאה ה-21… אבל באמת, זה עניין של החלטה. מי שמחפש SUV מעודן ומלוקק ימצא מוצר טוב יותר, במקומות אחרים. מי שמאוהב במותג הקלאסי, מי שבאמת רוצה לטייל בשטח עם גג פתוח, מי שרוצה להשביח את רכב חלומותיו באין-סוף אפשרויות ושיפורים – עבורו אין חלופה, Only in a Jeep.

בקרוב יגיעו לארץ דגמי 2012 עם מנוע פנטסטאר החדש. זהו מנוע חזק ובשרני (יסופר עליו בנפרד), והוא משודך לתיבה אוטומטית בת חמישה הילוכים, מינימום הכרחי בשנת 2012. אפשר לשער כי המנוע החדש יעודד לקוחות רבים לשפר את ה-JK שלהם, וזו תהיה, אולי, ההזדמנות שלי לקנותJK  משומש במחירים אטרקטיביים; אני תקווה כי בעוד שנה או שנתיים אקנה לעצמי רנגלר אנלימיטד משומש, אעיף מעליו את הגג הקשיח ואת דלתות הפח ואנהג בו אל עבר השקיעה, לצדה של אשת חיקי הנצחית; זו הרומנטיקה הנאיבית המושכת כל כך את שוחרי ה-Jeep המקורי!

כתב: רמי גלבוע

צילום: נועם עופרן